ברקת השבוע בביתה. "כשניר ועופר התקוטטו הייתה לי צביתה בלב" . רפי קוץ

לפני שבועיים ארגנה שולה ברקת יום הולדת מפואר לחברתה הטובה אילנה ברקוביץ'. היא ניגנה יצירה של שופן והצליחה לרגש את הקהל ואת משפחת ברקוביץ'. לאורך כל הביצוע ההתפעמות היתה כפולה - הפליאה הראשונה היתה מן הביצוע המופלא של ברקת, אך התמיהה השנייה היתה בעלת ניחוח פוליטי. "כולם תהו איך אילנה ואני נשארות חברות טובות גם לאחר שהבנים שלנו, ניר ועופר, נמצאים ביריבות שכזו. שתינו ענינו יחד שזו ההוכחה הטובה ביותר שלהורים אסור להתערב במה שקורה בין הילדים".

כשניר ברקת ועופר ברקוביץ' התקוטטו ביניהם לשולה ברקת היתה צביטה בלב. עם זאת, היא מעולם לא העיזה להתערב בסכסוך. לא ממקום של אם דואגת ובוודאי שלא מהמקום של החברה הטובה של אימו של עופר ברקוביץ'. "לאורך כל התקופה הזאת זלמן בעלי ואני המשכנו להיפגש עם שמוליק ואילנה ברקוביץ'. ניר ידע על זה, ואפילו עודד את זה", היא נזכרת.

בשנים האחרונות בעיריית ירושלים ניר הוא הבוס של עופר. במחלקה לגיל השלישי דווקא אילנה ברקוביץ' היא זאת שאחראית על שולה ברקת. "זה נכון", מבהירה ברקת. "אימא של עופר היא מנהלת המחלקה בעירייה, מה שהופך אותה לבוסית שלי בעבודה וגם לאישה שאחראית על תקצוב ריקודי העמים לגיל השלישי שאני מתפעלת בירושלים".

כשניר התינוק התרוצץ במגרשים

הנגינה והפעלת ריקודי העמים הן רק חלק מעיסוקיה היומיומיים של שולה ברקת. גם הרבה אחרי שחצתה את גיל 80 היא מוסיפה לנהל אורח חיים פעלתני ועמוס. "אני יודעת לתקתק דברים. מה שאני מספיקה ביום אחד אחרים מספיקים בשבוע", היא מתגאה. "אין ספק כי גולת הכותרת היא העיסוק בגיל השלישי. מבחינתי לראות גמלאים מתנועעים בצורה כזאת בגיל מתקדם זו חוויה מיוחדת". 

הרזומה של ברקת האם עשיר. היא היתה מדריכת כושר גופני בבתי ספר והדריכה באוניברסיטה העברית התעמלות כדורסל, מחולות עמים וכושר גופני. "לפני כן הייתי מורה בתיכון סליגסברג ובגימנסיה העברית, אבל כשחזרנו לארץ הבנתי שאני רוצה לעשות משהו אחר. העבודה באוניברסיטה, שמיקדה אותי בתחום מחולות העמים, היתה התגשמות של חלומותיי. מדובר בנושא שאני חוקרת מאז שהייתי בארצות הברית בפוסט הדוקטורט של בעלי וחשבתי שזו יכולה להיות הזדמנות נהדרת להביא אותו לארץ".

ברקת. צילום: שלומי כהן

מחולות העמים הם התרגום של אהבתה העזה של ברקת לספורט. כבר כילדה היא הצטיינה בכל מקצועות האתלטיקה והפכה לספורטאית מקצוענית. "הייתי מעולה בקרב חמש. הצטיינתי בקפיצה למרחק, בריצת 60 מטרים ובהטלת כידון. אין לי ספק שלו היה לי מאמן שמקדם אותי יכולתי להגיע רחוק הרבה יותר בתחום האתלטיקה".

מעולם האתלטיקה עברה ברקת אל הכדורסל. "הימים היו ימים אחרים", היא נזכרת. "כדורסל הנשים היה אז בתחילת דרכו

"שיחקנו במגרש פתוח וגם שחקנית נמוכה כמוני היתה יכולה לשחק. תפקדתי כחצי פינה והשתמשתי בתכונות האתלטיות שלי כדי לכפר על היעדר גובה. הייתי ריבאונדרית מצטיינת והקבוצות היריבות לא היו יכולות להתמודד עם הכוח המתפרץ שלי ועם החדירות שלי אל הסל. בכל משחק הייתי מהמובילות בקבוצה בצבירת הנקודות". 

ברקת, שנקראה אז שולה גוטהרד, החלה את הקריירה שלה בהפועל תל אביב, אבל קצת לאחר שירותה הצבאי הגיעה להפועל ירושלים. "כשהייתי בהפועל תל אביב לא הצלחנו לזכות באליפות, אבל כשהגעתי להפועל ירושלים הצלחתי להוביל את הקבוצה לאליפות. זו היתה פסגת הקריירה שלי".

ברקת הוסיפה לשחק כדורסל גם לאחר שילדה את בנה הבכור, שהפך ברבות הימים לראש עיריית ירושלים. "אני עוד זוכרת את ניר כתינוק בן שנתיים מסתובב במגרשים ומחפש את אימא שלו", היא נזכרת. "עם זאת, לאחר מכן החלה הדעיכה שלי. ביום של משחק הייתי צריכה לנטוש את הילדים שלי למשך יום שלם והבנתי שזה לא מתאים, ולכן החלטתי לתלות את הנעליים". 

ברקת כספורטאית. צילום: פרטי

בשבוע האחרון נבחרה ברקת להיכל התהילה של כדורסלניות ישראל, פרויקט שמובילה ענת דרייגור. "מדובר בפרויקט מדהים שענת יזמה", מספרת ברקת. "היא לוקחת את הכדורסלניות בישראל ונותנת להן את הכבוד הראוי. בעיניי, הזכות להיכלל בהיכל הזה היא כבוד גדול. אין לי ספק כי לו הייתי נולדת 30 שנה מאוחר יותר הייתי הופכת להיות כוכבת בנבחרת ישראל לנשים, וזאת למרות שבשיאי הגעתי לגובה של 1.62 מטר".

"הוא לא מרבה להתייעץ איתי"

את הפיצוי על הפספוס האתלטי קיבלה ברקת מבניה ניר, אלי וערן. "כל אחד מהם יצא מוצלח בתחומו", היא אומרת

"ניר ואלי הם החברים הטובים ביותר. אלי מגיע מדי שבוע לירושלים לצוות החשיבה של ניר, ובנוסף הוא גם מוביל את העשייה המופלאה בהפועל באר שבע, ואת כל זה הוא עושה מאחורי הקלעים

"בעיניי מגיע לשניהם פרס ישראל על העשייה שם. גם ערן עשה חיל בצבא וכעת הוא משגשג בעולם ההייטק".

הקשר הקרוב ביותר הוא עם בנה ניר. הם נפגשים מדי שבוע לארוחת ערב משפחתית ושם הוא מספר לה על חוויותיו מכיכר ספרא

"הוא אינו מרבה להתייעץ איתי, מכיוון שהוא בטוח מאוד בדרכו, אבל הוא מספר לנו את כל מה שעובר עליו. הוא גם מקפיד מאוד שלעולם לא נישאר לבד בסוף השבוע. אם הוא רק שומע שאנחנו לבד הוא ממהר לדאוג שנבוא אליו".

הקשר הקרוב בהווה מזכיר לשולה ברקת את ילדותו של בנה הבכור. "עוד כשהיה ילד היה לי ברור שהוא יגיע רחוק. הכריזמה שלו איננה ניתנת לפספוס", היא מפרגנת. "הוא היה בדרך לקריירה צבאית מפוארת ואפילו אחד הקצינים הצעירים ביותר בצבא שניגשו לקורס מג"דים. הוא עזב את הצבא ושאל את אביו מה הדבר הכי קרוב למ"פ בצבא. היום הוא מבין שמדובר בראשות העירייה".

הנאה וספורט

שולה ברקת הבהירה לבניה שני כללים. הראשון הוא שהכסף הוא משני להנאה. "הסברתי לו שאני לאורך כל החיים עשיתי מה שאני אוהבת והתעלמתי מהגמול הכספי וזו הסיבה שאני חיה חיים שלמים ומלאים", היא מגלה. "כשהוא הודיע שהוא ימשוך לעצמו משכורת של שקל לשנה לא היתה גאה ממני בכל העולם, אז הבנתי שהחינוך שלי הצליח, שהוא מיישם אותו".

הכלל השני הוא החיבה לספורט. אומנם אף לא אחד מבניה הפך לספורטאי מקצועני, אך גם היום הספורט תופס חלק חשוב בחיי משפחת ברקת.

אחרי עשור וחצי שבו כססה אצבעות ביום הבחירות, שולה ברקת, שלאורך כל הקריירה של בנה התרחקה מאור הזרקורים ושמרה על עשייתה העצמאית, תישאר רגועה ביום הבחירות הנוכחי. "אין לי כוונה להתערב בבחירות, אבל פונים אלי עשרות אנשים ומסבירים לי עד כמה הם מרגישים שניר עזב אותם באמצע ועד כמה ירושלים תתגעגע אליו", היא מספרת

"אני מבינה אותם ומסכימה איתם. עם זאת, מחמם את הלב לדעת שאנשים מעריכים את מה שהוא עשה בעיר הזאת".

ברקת, שמתגוררת היום במבשרת ציון, גאה מאוד על תפקודו של בנה בעשור האחרון. "בעיניי הוא היה ראש העירייה הטוב ביותר בהיסטוריה של ירושלים. כולם מדברים על טדי קולק, אבל צריך לומר את האמת - האתגרים של ירושלים כמו גם הגודל של העיר אינם דומים לאלה שהיו בתקופתו של טדי".

"ראש עירייה חשוב ומשפיע יותר משר"

אמו של ברקת איננה שלמה עם המעבר של בנה לזירה הפוליטית הארצית. היא גם דאגה להבהיר לו זאת עוד במהלך הימים שבהם התלבט. "אם שואלים אותי, ראש עיריית ירושלים חשוב יותר משר וגם משפיע יותר, אבל אני סומכת על ניר

"אם הוא מרגיש שהוא יכול לתרום יותר כשר בממשלה אז אין לי ספק שהוא יודע מה הוא עושה. כל החלטה שלו בחיים שקולה ומתבררת כנכונה, מהנישואים עם בברלי דרך ההייטק, שהסב לו סיפוק ורווחה כלכלית, ועד הקריירה כפוליטיקאי".