עם רעייתו ירדנה. אהבה גדולה. צילום: מהאלבום המשפחתי

אמנון אהובי,

אלו ימים ראשונים בלעדיך, ימים של אבל. אני עטופה באנשים שאהבו אותך מאוד, העריכו, העריצו ומתקשים להאמין שאתה כבר לא פה.

איך נפרדים מאהוב שהיה כל עולמי, בן זוג, חבר, מאהב, אב ילדיי. בנינו בית חם, פתוח עם המון אהבה.

גידלנו שלושה ילדים מדהימים שהיו מקור הגאווה שלך - רותם, אופיר ועדן.

27 שנים מאושרות ביחד.

בשנה וחצי האחרונות חלית במחלה, אבל עבורנו עד לפני שבועיים לא היית חולה, עבדת, טיילנו, בילינו, טרפנו את כל הקלפים. בתת־מודע ידענו שיום יבוא וזה יקרה וביקשנו לצבור חוויות, להספיק כמה שיותר.

בחרת ללכת בערב ראש השנה. המונים באו לתת לך כבוד אחרון. רבות סיפרו עליך ורבים לא ידעו על כל פועליך. זה היה הקסם שלך, השקט שבעשייה בלי הרבה דיבורים.

הפוסטים שמציפים את הרשתות החברתיות מעידים על כל כך הרבה אנשים שנגעת בהם, במילה, בחיוך, בנוכחות השקטה שלך.

היית מחנך לילדים שאימנת, היית אבא לשחקנים שלך, היית חבר ואח קרוב ויקר לאחים שלי, שאוהבים אותך, והילדים שלהם מעריצים אותך.

הימים שעברו מאז לכתך הם עדות למפעל חייך, מימיך כמאמן במכבי והפועל ירושלים ועד עבודתך בעירייה ותרומתך לקידום הספורט בעיר. אהבת את ירושלים וסיפורך שזור בהיסטוריה שלה.

אמנון שלי,

תודה על השנים שלנו ביחד ועל הבית שהקמנו. תודה על כל מה שעשית בשבילי. 

אוהבת אותך

מעריצה מספר אחת שלך

רעייתך ירדנה

הביא לדפוס שלומי אהרוני