מתפללים בכותל. בין צעקות לנמנום. צילום: אשר קשר

אם הסטודנטים בגבעת רם היו משקיעים אפילו חצי ממידת המסירות של המתפללים בכותל בארבע וחצי לפנות בוקר, אין לי ספק שהם היו צפויים להגיע לגדולות ואפילו לנצורות. אף אחד לא מביט בי בפליאה כשאני נכנס מבעד לשער הבידוק. ארבע וחצי בבוקר, כך מסתבר, זו שעה בהחלט הגיונית להגיע לכאן. היחיד שהביט בי בצורה מוזרה זה נער ערבי שנופף לעברי בהיסטריה מסוימת כמה דקות לפני כן ורק כאשר החניתי הבנתי שהוא הזהיר אותי שאני נוסע נגד התנועה.

מול הכותל בחוץ יש רק מעטים ואמיצים וגם שתי מעטות ואמיצות. "אנחנו מגיעות לכאן עכשיו מגילה", הן אומרות ומיטיבות את הפאה שעל ראשן.

למה בשעה כזו?
"כי יש הרבה עבודה במשך היום וזה הזמן היחידי שלנו להגיע לכאן ולהתפלל בשקט. יש הרבה ישועות שצריך להתפלל עבורם".

ומה עם לישון?
"להתפלל נותן לך כוח".

בגלל הגשם, רוב המתפללים נמצאים בחלל המקורה משמאל לקיר החשוף, הרטוב והעמוס בפתקים. גברים בני כל הגילאים נמצאים שם, מתפללים אחוזי דיבוק. חלקם עומדים ומתפללים בעיניים עצומות, חלקם יושבים על הרצפה. יש אפילו אחד שראשו כפוף והוא מתייפח קשות.

"אנחנו מגיעים לכאן כי צריך להתפלל עבור אנשים", אומר תלמיד 'כולל', בשם יעקב שהגיע לכאן מקריית ספר.

איזה אנשים?
"אני לא יודע", הוא משיב ביושר, "תיכף יגיע הרבי שלנו ויגיד לי עבור מי אנחנו נתפלל היום".

מה ההבדל בין מי שמתפלל בגשם לבין מי שמתפלל בפנים?
"אין הבדל. כל אחד לפי ההרגשה שלו. יש המרבה ויש הממעיט והעיקר שיכוון ליבו לשמיים".

אני לדעתך מרבה או ממעיט?
"לפי השאלות שלך אתה נראה לי מרבה מאוד".

בחור אמריקאי עם כובע צמר מבקש שקל. אני מסרב והוא מביט בי בתוכחה. "זה מצווה", הוא צועק לעברי. "יש לך סלולארי אז בטוח שיש לך כסף".

נתתי לו עשרה שקלים והמשכתי. זו הייתה טעות. לא מבחינה כלכלית כמו מבחינה נפשית - במשך עשר דקות סיפר לי הבן אדם איך סילקו אותו מהישוב בו התגורר בשטחים והוא מחפש דרכים להגיע חזרה למשפחה שלו בפנסילבניה. אמרתי לו שעשרה שקלים זו התחלה לא רעה והמלצתי לו על אתרי טיסות שונים, אבל הוא לא הבין רמזים והמשיך לאחוז במרפק שלי ולהסביר על חשיבות הזקן הלבן שלו לגאולה הקרובה של עם ישראל. 

דברים שמגלים רק בלילה:
מקבצי נדבות עובדים גם בלילות
הגאולה הרבה יותר קרובה ממה שאתם חושבים
יש עם מי לדבר 24 שעות ביממה

לפתע החל בחור מבוגר, שעמד מאחורי, לצרוח פסוק תהילים בקול רם. "כבר שלושים שנה זה המקום שלי כאן", הוא אומר בגאווה, "לפניי היו כאן אבא שלי ולפניו סבא שלי. אני מגיע בכל מזג אוויר".

והתפילות עוזרות?
"אני, ברוך השם, יש לי צנרת ישר לקדוש ברוך הוא".