זקן. "זה מרוץ אינסופי" | צילום: יואב דודקביץ'

(
כמעט) נגד כל הסיכויים - פאב 'הבלייז רוק' חוגג עשר שנים בכלל לא מובנות מאליהן. היו רגעים במהלך העשור האחרון שבהם הבעלים יחי זקן היה רחוק רק צעד אחד מלאבד את אחד הדברים היקרים בחייו - הפאב שהקים במרכז העיר. עכשיו הוא הרשה לעצמו לחגוג בערב נוסטלגי ופרוע שכלל מסיבה חיה במיוחד.

מהשלגים ועד הסכינים

"הגיעו מלא אנשים שלא היו פה שנים. אנחנו עברנו הרבה דברים במהלך כל השנים האלה, מלחמות ברשויות, כל מיני אכיפות הזויות והוצאות כאלה ואחרות על השמעת מוזיקה", וזה הגיע למצב שלפני כחודשיים זעם זקן על מה שהוא מכנה ניסיון לחסל את הפאבים. "בחודש יולי הגיעו פקחים ובאמת עישנו אצלנו בפנים ונתנו קנסות. זה נזק של 5,000 שקל. אבל לא חלף שבוע והם הגיעו שוב והתחילו לתת דו"חות למעשנים מחוץ לפאב. אם בקרוב כמה ברים ותיקים שאתם אוהבים ייעלמו מרוב דו"חות אל תתפלאו", הזהיר אז.

השבוע הוא עוד יותר בטוח שזו המטרה של הרשויות. "אני חושב שהן מכוונות יותר לעסקים גדולים ופחות לעסקים קטנים. ממה שאני יודע, רוב הברים בירושלים התחלפו במשך השנים, נסגרו, נפתחו. יש כמה בודדים ששרדו כל כך הרבה שנים ואנחנו בתוכם", מספר זקן. "זה מטעה במידה מסוימת כי בר בדרך כלל נראה מלא, אבל צריך להבין שההוצאות מאוד גדולות ואתה צריך להיות רווחי מדי יום ביומו, גם בחורף ואפילו בשלג. שלא לדבר על אירועים גדולים יותר כגון שרשרת פיגועים ואינתיפאדת הסכינים. אפשר להגיד שזה מרוץ אינסופי. וכשאתה מגיע לעשר שנים אתה מבין שעשית את זה ויש תחושת סיפוק מאוד גדולה".

מהמוזיקה ועד להופעות

הקהל והאוכלוסייה השתנו עם השנים, גם אופי הבילוי של הבליינים הירושלמים. עם זאת יש דבר אחד שלא השתנה ושהבלייז ממשיך לספק לציבור המבלים. "ההופעות בבר זה דבר שתמיד אפשר יהיה למצוא כאן. זו מוזיקה שהיא חוצת גילים ותרבויות. אנשים באים להופעות אצלנו מאהבת המוזיקה. מגוון רחב של מוזיקה והופעות, החל מבלוז, דרך רוק ישראלי ורוק באנגלית, מופעי רוק בימי חמישי, ויש רוק אלטרנטיבי וגם דברים יותר רגועים במוצ"ש. יש גם גרעין של לקוחות קבועים שזה בית שני בשבילם, וגם במה פתוחה בימי שלישי לבודדים שרוצים להשמיע את המוזיקה שלהם. אנשים באים לראות ולשמוע הופעות מכל הגילים ומכל האוכלוסיות", מסכם זקן.

הפאב 'הבלייז רוק'. צילום: מיקי אלון

ואם עשור לא נשמע תקופת זמן ארוכה מדי לעסק, הרי לפחות באזור שלנו אין זה כך. "כשאתה הולך ברחוב באנגליה ניתן להבחין בלא מעט ברים שכתוב עליהם כי נוסדו בשנת 1854 או 1902, אבל בירושלים עשר שנים זה הרבה. הסצנה כאן קטנה והמערכת מוכוונת לחסל חיי לילה. ההוא מחרים בגלל הסאונד, וההיא מרגישה כבר זקנה, וההם עברו למודיעין, תל אביב, ברלין וקנדה. כל כך הרבה זכרונות, אנשים ומהפכה אחת אמיתית ורוקיסטית במקום שהוא כנראה הכי לא כזה", כתב בפייסבוק וגרף מאות לייקים.

הסיכוי של ברים לשרוד בחו"ל גבוה יותר בהשוואה לישראל ולירושלים בפרט. כך לפחות לדברי זקן. "באנגליה למשל יש יותר אופציות. פה בירושלים אנחנו יודעים שיש הגירה שלילית. גם יש יותר פריסה של בליינים על עוד מקומות בעיר, אם זה במתחם השוק והרכבת וממילא. זה שונה מהמצב שהיה פה לפני עשר שנים", הוא אומר ומגלה מה לדעתו הוא הסוד לשרוד: "זה התמדה. בשביל להיות בעלים של בר בירושלים אתה צריך להיות משוגע לדבר, להאמין באמונה שלמה שזה הדבר הנכון שאתה רוצה לעסוק בו בחיים שלך".