ד"ר דוד רוזנסון. צילום: יואב דודקביץ'

למה ירושלים?
"כמי שהספיק לחיות בשלוש יבשות שנות, אני מרגיש בנוח במקומות רבים ברחבי העולם. אך אין אף עיר שיש לה משמעות כל כך גדולה עבורי כמו ירושלים. כיהודים היא משמשת לנו עבר, הווה ועתיד גם יחד".

עם מי היית רוצה לשבת לדרינק?
"עם המשוררת זלדה, ששיריה הבהירים והיפים טומנים בחובם עומק רב, רגישות, דימויים חד פעמיים ותודעה יהודית היסטורית מרשימה. הייתי שמח לשוחח איתה בביתה על כוסות תה חם ומנחם".

מה המקום הסודי שלך?
"לא רחוק מבית אבי חי ניצבת חנות ספרים משומשים שחזיתה לא מסגירה את האוצרות שהיא מחזיקה במרתף. כשאני זקוק לזמן של הרהור או מחשבה אני הולך לשם, אובד באוצר הספרים הישנים, שולף ספר מהמדף וצולל לעולם אחר. לפעמים אני רוכש את הספר ומתבודד איתו באחת המרפסות של בית אבי חי שמשקיפות על ירושלים החדשה והישנה".

מה הדבר הכי משוגע שעשית בעיר?
"לפני 23 שנים פגשתי כאן את אשתי ג'ני והתאהבתי. היום, כשאנחנו שוב בעיר עם שישה ילדים, נכדה והרבה ימים שמחים, אני תוהה אם 'סינדרום ירושלים' היה אחראי לכל האושר הזה".

מה הכי גרוע כאן?
"להיתקע מאחורי משאיות זבל, בפרט בבוקר בזמן פיזור הילדים לבית הספר. משום מה יש לי כישרון מיוחד לנסוע מאחוריהן דווקא ברחובות הכי צרים בירושלים. מצד שני – הנסיעה כל כך איטית שהקפה לא נשפך עלי, אז אולי זה לא כל כך נורא".

אז מה הלאה?
"לירושלים יש פוטנציאל אינסופי. אם נצליח להיות רגישים מספיק למורכבות שלה, לחיות יחד בכבוד ולהתמקד בחינוך בעל משמעות – נזכה לראות את העיר צומחת ועולה".