עורמ אריאלי. צילום: יואב דודקביץ'
למה ירושלים? "כי זו עיר חלומית ואסטתית, עם אופי, סגנון, שורשים. גדלתי בפירנצה, אבל תמיד חלמתי לגור בירושלים בגלל עניין הזהות. הכרתי אותה כתייר אבל כשהתחלתי לגור בה גיליתי את הססגוניות והציביון, את ההרגשה לנשום את האוויר שלה. גם האנשים באופן כללי חברותיים וצנועים".

עם מי היית רוצה לשבת לדרינק? "עם ראש הממשלה. מעניין אותי איך הוא גדל כילד ברחביה, מה הוא צופה לעתיד העיר והארץ, איך הוא התפתח ואיך הוא כרגע מתמודד עם המצב הפוליטי והאישי".

מה המקום הסודי שלך? "רחוב אתיופיה. גיליתי אותו לא מזמן ונדהמתי שעולמות וסגנונות כל כך רחוקים מתקיימים במרחב ומרווח מצומצם. אפשר לברוח מההמון תוך שניות. אגב, יש עוד מקומות כאלו בעיר שאני מגלה עם הזמן".

מה הדבר הכי משוגע שעשית בעיר? "תפילה מפוצלת בהרבה בתי כנסת (קפיצה מבית כנסת אחד לשני באותה שבת) ופיזור של חפצים או לבוש בכל אחד. כאילו רציתי להיות נוכח בכל המקומות ולהשאיר סימנים".

מה הכי גרוע כאן? "יותר מדי רעש! לא סובל שנהגים צופרים כל הזמן בלי סיבות אמיתיות. שצועקים במרחב הציבורי".

אז מה הלאה? "אם לא מתייחסים למציאות הסטטיסטית והדמוגרפית, אז ירושלים תהיה מקום ידידותי וחברותי, מפותח ובטוח, מרכז רוחני ותרבותי, עם הרבה תושבים חדשים ועולים מכל העולם".