אפרת אטון (צילום: יואב דודקביץ)

למה ירושלים?
"זו העיר הכי מעוררת השראה בעיניי. אני מרגישה כאן כמו בלונה פארק עצום לאנשים שרוצים ויודעים ליצור ומעריכים דברים שמגיעים מהשטח. יש כאן סצנה אומנותית חזקה שלא מפסיקה ליצור, ליזום ולחדש ואנשים שפשוט לא מפסיקים לחלום".

מה המקום הסודי שלך? "גדלתי בשכונת בית וגן, ואם יש מקום שאני חוזרת אליו כשאני צריכה לנשום קצת אוויר ולהתנתק זו פיסת הטבע הקטנה והנסתרת, האחרונה כמעט שנותרה בעלייה מהולילנד לבית וגן. שם אפשר להיעלם לרגע מהמציאות ולצפות על כל ירושלים, בלי לראות את הולילנד ברקע".

מה הכי גרוע כאן? "בירושלים קיים המרקם החברתי־תרבותי הכי מעניין וייחודי שיש ועדיין אנשים מתייחסים לזה כאל בעיה ונטל, במקום לראות בזה את הייחודיות, הקסם וההזדמנויות הגדולות שהשוני הזה מביא איתו".

מה הדבר הכי משוגע שעשית בעיר? "עד לאחרונה הייתי אומרת שפסטיבל באלבסטה בשוק היה הדבר הכי משוגע. אבל האמת שלהביא לירושלים 21 אומנים בינלאומיים, לשכן אותם ללינה ומחיה בתוך מרכזים יצירתיים, ולחבר אותם ל־21 אומנים ירושלמים לשבועיים של עבודה אינטנסיבית על עבודות אומנות למרחב הציבורי במסגרת פסטיבל ARTBNB, זה הדבר הכי משוגע שעשיתי. בטח יצא לכם לראות את הספסל החצוי בגן העצמאות שבמרכזו סלע גדול, או את הפרחים הענקיים שמוסיפים קצת צבע לבניין כלל, ואם לא - חפשו אותם ואת שאר היצירות שנמצאות ברחבי מרכז העיר".

אז מה הלאה? "אני יכולה רק לקוות שהסצנה היצירתית החזקה שהתפתחה פה בעיר תמשיך לגדול, להתפתח ולעורר השראה בעוד רבים אחרים בארץ ובחו"ל".