תאיר נחום (צילום: יואב דודקביץ)

למה ירושלים? "לפעמים זה ממש ברור לי. אני משתעשעת במחשבות על מקומות אחרים, אבל בתכל'ס - ליבי נמצא פה וכך גם המון חברות וחברים טובים. זו עיר כל כך מגוונת עם קהילות כל כך שונות ומרתקות. אפשר לדלג בה משכונה אחת לאחרת כאילו אני מדלגת בזמן, בהיסטוריה ובעולם. וגם בגלל העומק, ההשראה ואפילו מערכות החינוך הפלורליסטיות הייחודיות בה".

אם מי היית רוצה לשבת לדרינק? "עם בן זוגי לדרינק בדיוק כמו בימים עברו, לפני שהיו ילדים... אם להיצמד לכללי המדור - הייתי שמחה לשבת לדרינק עם בצלאל שץ. לשמוע על ילדותו בירושלים, על משפחתו המרתקת ובכלל נחמד לשבת עם אדם שאמר עליו הסופר הנרי מילר ש"הוא אופטימי חסר תקנה, האופטימי ביותר שפגשתי מעודי".

מה המקום הסודי שלך? "החצר של הבית שאנחנו גרים בו. בלב שכונת בקעה עם סוכת גפן פראית, שלרגע אפשר לחשוב שאנחנו בכלל נמצאים בלב כפר ציורי בפרובנס".

מה הדבר הכי המשוגע שעשית בעיר? "ניהלתי והפקתי תערוכה בסופר-מרקט בתלפיות, כשיצירות אמנות ושחקנים צצו מבין המדפים. הייתי שותפה בפרויקט 'המרפסת - נווה מדבר עירוני' של מוסללה. ויש גם את אחת העבודות שהבאתי למוזיאון המדע - מכונה ענקית של הפסל גיא הדני עם מנגנון שמפעיל מאות משקולות היוצרות יחד להקה של שלוש עשרה ציפורים עפות".

מה הכי גרוע כאן? "העיר שלנו מלאה בגוונים, תרבויות, טעמים, ריחות ודתות מכל העולם. למרות זאת עדיין לא הבינו שזה מכרה זהב ושכל מה שצריך זה רק לטפח ולחזק את הקהילות השונות בעיר ולאפשר אורח חיים מיוחד ושונה של כל אחת מהם".

אז מה הלאה? "מרוב שירושלים תהפוך לעיר מובילה בתחום הקיימות ושמירה על איכות הסביבה, ועל גגותיה יוקמו גינות ירק וישתלו עצים וצמחים רבים, יתווסף פזמון לשיר הידוע 'על גגותיך עיר דוד הפקדתי צמחים'".