עפרה בירון. צילום: יואב דודקביץ'

אז מה הלאה?
"אני אופטימית חסרת תקנה. מאמינה גדולה באנשים ובאהבה והחיבור של שני אלה עוד יביא את הבשורה לעולם מירושלים. בעיניי היא תהיה הבירה הכי חשובה בעולם גם בהיבט העסקי. היא כבר נושאת בגאון את דגל ההיסטוריה והתרבות".

מה הכי גרוע כאן?
"עצוב בעיניי שיש חומות ושיש קיצוניות מכל צד. גם בריחת החילונים היא אחד הדברים הכי גרוע בעיניי, כמו גם היעדר פיתוח עסקי כלכלי משמעותי מצד הרשות המוניציפלית וקושי גדול של בעלי העסקים הקטנים והבינוניים גם בירושלים".

עם מי היית רוצה לשבת לדרינק?
"עם שניים - פרופ׳ ישעיהו ליבוביץ הגאון ז״ל, שריתק ומרתק אותי עד היום ועם סבא שלי ז״ל, ד״ר אברהם בירמן בירון. הוא היה הווטרינר העירוני לפני שנים רבות, דיבר מעל 19 שפות והיה מתרגם משפה לשפה ספרים מדעיים. הוא היה ד״ר כבר בגיל 20 ובכלל על פי הסיפורים היה גאון".

מה הדבר הכי משוגע שעשית בעיר?
"לפני שנים, כשהייתה לי חברה לליהוק שחקנים וניצבים, פנה אליי הבמאי חנוך רוזן שביים סרט פיצ׳ר שצולם בירושלים. הוא היה צריך ניצבים, ביטים וטייפ קאסט ירושלמי. לקחתי מצלמה ביד, יצאתי לשוטט ברחובות והחתמתי אנשים שהתאימו לפרופיל על השתתפות בסרט. הבאתי 200 ניצבים, כולל זקנה שיושבת על המדרכה ומוכרת עלי גפן".

מה המקום הסודי שלך?
"יש כמה כאלה - הסכר בעין כרם בחורף, כשהוא מלא הוא הכי יפה. ממש נוף שוויצרי אירופי עוצר נשימה. המקומות הסודיים שלי הן גם עולם הוינטאג׳ העצום בירושלים ובעיקר חנויות יד שנייה, שבירושלים יש כאלה שלא מביישות שווקים אירופאים. סיבוב כזה תמיד מסקרן כי אתה אף פעם לא יודע מה תראה שם ומה הסיפור שמאחורי הפריט".

למה ירושלים?
"שאלתי את עצמי את השאלה הזאת בערך בכל עשור בחיי. בשנות העשרים שלי אפילו ארזתי את עצמי וטסתי לארה"ב ונהנתי מכל רגע. אבל אחרי תקופה הבנתי שאני שומעת ברכב דיסק של שירי ירושלים והגעגועים החלו להכריע. חזרתי להתגורר במבשרת וגם זה לא היה בדיוק זה, כך שמצאתי את עצמי שוב בירושלים, נושמת לרווחה".