וייל. צילום: יואב דודקביץ'

למה ירושלים?
"יש בכלל משהו מעבר לשער הגיא? וברצינות - קמפיין עידוד ההצבעה שהובלנו כמרכז הצעירים העירוני, במסגרתו אלפי צעירים מכל המגזרים שגרים, עובדים ולומדים בעיר העבירו כתובתם לירושלים והוכיחו לי שוב כמה זאת עיר שקל להתאהב בה".

עם איזו דמות ירושלמית היית רוצה לשבת לדרינק?
"עם סבא של סבא שלי, הרב אריה לייב פרומקין, שעלה ארצה ב-1871 והיה רב, חלוץ, איכר וסופר ובין היתר חיבר את 'תולדות חכמי ירושלים'. הייתי יושב איתו בבורקס תורכי שברחוב יפו ושואל אותו מה דעתו על התיזה שכתבתי עליו בתואר השני שלי".

מה המקום הסודי שלך בעיר?
"אני אוהב לרכוב על אופניים לכל מיני מקומות מפתיעים. אבל המקום האהוב עליי הוא גבעת התנ"ך שבין החאן למלון הר ציון המשקיף על העיר העתיקה. שם הצעתי נישואים לאשתי ענת על קערת מרק עגבניות. ידעתי שהיא לא תעמוד בפני המרק".

מה הדבר הכי משוגע שעשית כאן? 
"כילדים הברזנו מהפעולה של הצופים הדתיים והתנדנדו על כבל שעליו היה תלוי קרון הרכבל ההיסטורי שמעל גיא בן הינום, שדרכו הועברה תחמושת, תרופות ומזון לנצורים בהר ציון בזמנו. לצערי קצת הגזמנו, הכבל נקרע והקרון נפל והתרסק".

מה הכי גרוע כאן?
"זו עיר סובלנית ומיוחדת, שמייצרת דגמים מרתקים ואמיצים של חיבורים בין אוכלוסיות, עד שאחת לכמה זמן מגיע איזה בודד או קבוצה קיצונית שמחזירים אותנו 100 צעדים אחורה".

אז מה הלאה?
"אני מאמין שתהיה כאן עיר של רוח ומופת לחיים משותפים ולצדק לכל השכבות, קהילתיות חזקה ומכילה, שכונות יפות וקסומות כמו מוסררה שלנו ומקום שבו צעירים יכולים לשמוח, ליצור וליזום. בשבילם אני קם כל בוקר".