דוד גולנזר. צילום: יואב דודקביץ'

למה ירושלים
"משום שהיא מגוונת, קוסמופוליטית, מעניינת. יש כאן סצנת תרבות מדהימה: מוזיאונים, תיאטרון החאן, פרינג', סדנת הדפס ועוד. בגלל שהעיר העתיקה היפה בעולם נמצאת חמש דקות מהבית. כי יש לה היסטוריה ותרבות, שאין לאף עיר אחרת. כי יש בה מגוון של אנשים, הרבה תרבויות, שהן בעצם תרבות אחת שהיא הירושלמיות. כי אני של העיר כמו שהיא שלי, עם הבית, הריחות והצלילים. כי החינוך כאן מעולה, ואני רוצה עבור הילדים שלי שיהיה מעולה".

מה הדבר הכי משוגע שעשית כאן?
"לנהל בית ספר. זאת העבודה הכי מורכבת שעשיתי, בעיר שלא קל לייצר בה שיח חינוכי, יום-יום. אבל זאת העבודה הכי טובה בעולם - משמעותית, מאפשרת לי לעצב את המחר, להשפיע, לעשות טוב בעולם. בעיקר אני פוגש מורים מעולים ופוגש בני ובנות נוער והם נפלאים, חכמים, טובי לב. אושר גדול".

מה המקום הסודי שלך?
 "לפחות פעם בשבוע אני הולך לכיתה שבה למדתי בתיכון, שאותו אני מנהל היום, ומביט החוצה על המגרש בבית הספר. אני חושב איך דברים משתנים, ובכל זאת נשארים". 

אז מה הלאה?
"זאת ירושלים, אם נחזיק ידיים סביב הטוב, אם נחנך למצוינות, ונמשיך לגדל ילדים שיהפכו להיות מבוגרים סובלניים, חכמים, יצירתיים וחרוצים, יהיה פה טוב. ירושלים חייבת להיות עיר טובה יותר, סמל של אהבה ושלום".

עם איזו דמות ירושלמית היית רוצה לשבת לדרינק
"רחל ינאית בן צבי. הייתי מדבר איתה על חינוך לציונות ולשוויון, בחברה מורכבת ובתקופה בה חייתה. אני מאמין שהערכים הבסיסיים שלנו בבית הספר, של שוויון, אהבת האדם ואהבת המולדת, יכולים לחיות ביחד, ובעיני היא דמות מופת שהצליחה לשלב את הדברים".

מה הכי גרוע כאן?
"חוסר קבלת האחר. יש כאן אנשים עם מגוון עמדות, אמונות, חלומות. אנחנו חייבים לקבל זה את זה כדי שיהיה כאן טוב. זאת המהות של העיר, לאורך אלפי שנים, לא העימות אלא ה'ביחד'".