אודיה הרוש. צילום: יואב דודקביץ'

עם מי היית רוצה לשבת לדרינק?
"הייתי רוצה לשבת עם ש"י עגנון ולשמוע מקרוב על ההשראה לסיפורים שלו".

מה המקום הסודי שלך?
"כל העיר הזו מלאה בפינות יופי. אם אגלה זה לא יהיה סודי יותר... ובכל זאת - ליד הבית שלי יש הר קטנטן שמשקיף לכניסה לעיר. כשממש בא לי לעוף מפה או לנקות את הראש אני יושבת שם, שמה מוזיקה באוזניות, בירה, סיגריה. זה עושה לי טוב, כמו להתאפס מחדש".

למה ירושלים?
"כי זה הבית. בירושלים יש אנשים מיוחדים, אנרגיה שונה לגמרי בין אנשים בהשוואה לשאר המקומות בארץ. כמעט לכל מקום שאני הולכת אני מכירה אנשים. אני מאוד מחוברת לשוק מחנה יהודה, וכשהייתי קטנה אבא שלי היה לוקח אותי איתו לעשות קניות. ככה שאני מכירה את הבסטות, את האווירה, את הצעקות, ואני מאוהבת בזה. היום, להגיע לשם כאישה בוגרת ולשבת באיזה בר, שרק לפני שעה היה בסטה של ירקות, זו חוויה מדהימה, זו אותנטיות".

הדבר הכי משוגע שעשית כאן
"
יש לי מלא חברים מתל אביב, ובכל פעם שהם באים זה כבר נהיה קטע שאני עושה להם סיור במחניודה. יום אחד הגיע חבר מקרית גת וביקש שאכיר להם את השוק. אז התחלנו במסעדת קרייב, ומשם סבב ברים, ביקרנו בעשרות ברים, ובכל אחד מהם שתינו, פגשנו אנשים, דיברנו איתם, רקדנו. היה מדהים. זו היתה חוויה משוגעת וכיפית".

אז מה הלאה?
"מקווה שתהיה רכבת מכל שכונה, שיהיו פחות פקקים, פחות בלגן בבוקר, שהכל יהיה נגיש ונוח. אני רואה את ירושלים נקייה יותר, עם מקומות בילוי חדשים ועם מלא אנשים שונים וצבעוניים שחיים יחד בשלום".

מה הכי גרוע כאן
"
אני חושבת שיש כמה דברים – התחבורה, מחירי הדירות וההתחרדות. נכון, יצאתי בשאלה, וזה לא אומר שיש לי בעיה עם חרדים. אבל כן יש לי בעיה עם זה שהעיר שינתה את פניה, וזה חבל לי. כאחת שגדלה בשכונת רמות, שהיתה שכונה מעורבת והיום רובה חרדית, לא נוח לי להסתובב עם מכנס קצר או גופייה".