ד"ר מאיה חושן. צילום: יואב דודקביץ'
הדבר הכי משוגע שעשית בעיר? 
"
חגיגת יום הולדת משפחתית לבני האמצעי, במסעדת מונבז 9 לשעבר בשנת 1991, חרף התרעת שלג. בזמן החגיגה החל לרדת שלג כבד, ונאלצנו לחזור עם שלושת ילדינו הקטנים (כולל תינוק בן חודש) ברגל הביתה".

מה המקום הסודי שלך בעיר? 
"'
הלמן' - מגדנייה ומאפייה ברחוב שטראוס, שאחרי למעלה מ־50 שנות אפייה נותר בה הטעם 
של פעם". 

למה ירושלים? 
"
גדלתי במושב שדה משה בחבל לכיש והכרתי את ירושלים כסטודנטית באוניברסיטה העברית. אהבתי את הצניעות בעיר ואת מגוון תושביה. רציתי לגור בקרבת הקמפוס ולא לבזבז את חיי בנסיעות, והעיר התאימה לי. אני שמחה על כל יום שאני גרה כאן". 

מה הכי גרוע כאן? 
"
הדימוי הציבורי של העיר. רבים מספידים את ירושלים, מתארים אותה כ'עיר שאין מה לעשות בה', למרות שמצב הדברים בפועל שונה מאוד. השוק שוקק, יש שפע של מקומות בילוי ומסעדות (כולל בשבת), תיאטרון ירושלמי משובח - החאן, גנים וגינות ואיכות חיים טובה ומיטיבה".

איך ירושלים תיראה בעוד 20 שנה? 
"קודם כל יש למה לחכות. השטחים הפתוחים בעיר יצטמצמו בגלל גידול באוכלוסייה שרוצה להישאר בעיר שלה. תימשך ותתעצם המגמה של גידול בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה של נשים ערביות וגברים חרדים, ובמקביל כמו בכל העולם, כששיעור המשפחות בהן שני בני הזוג עובדים- קטן  מספר הילדים הממוצע למשפחה. שתי מגמות אלו יתרמו לעלייה משמעותית בהכנסה לנפש ורמת החיים תלה. אז הכול יהיה טוב? לא, 'רק' הרוב".

עם מי היית יושבת לדרינק? 
"הייתי רוצה להיפגש עם פרופ' דוד עמירן (2003-1910). הוא יזם בשנת 1937 את הוצאת אטלס ארץ ישראל הראשון. הוא גם עמד גם בראש מכון ירושלים לחקר ישראל (ששמו היום מכון ירושלים למחקרי מדיניות) מאז הקמתו בשנת 1978 ועד 1985".