חגית מולגן. צילום: יואב דודקביץ'

למה ירושלים?   
"
כי על המגוון האנושי שכאן אפשר רק לחלום. הדבר הכי חזק בשבילי הן הקהילות הרבות שאנחנו יוצרים כאן. זאת הדרך הכי נעימה לחיות בה".

עם מי היית רוצה לשבת לדרינק?
"עם א-נשים שהצליחו ומצליחים לפעול למען העיר הזאת בשדה התרבות והאמנות והביאו אותה גם לשכונות הפריפריה של העיר".

מה המקום הסודי שלך בעיר
"
יש כמה כאלה, בעיקר עמק לבן והירידה לכיוון עין כרם דרך צומת אורה. אלו נקודות שקט של טבע בתוך השגרה הסואנת של העיר. מקומות שמטעינים כוח מחדש".  

אז מה הלאה
"
מקווה שירושלים תהיה מקום בו רב תרבותיות ומגזריות חיים בה בשלום ויודעים לעבוד יחד. עיר שיודעת לייצר מרכז ושכונות פריפריה פעילות. מקום בו יוצרים מהגיוון המיוחד שיש בעיר הזאת, מקום לכל הקולות והקהילות בה. הדיבור הזה על עיר שיודעת לעשות חיבורים בין השונות דורש מכולנו עבודה ומאמץ אישי כדי שזה יקרה. כי קסמים כאלה קורים רק כשלאנשים אכפת".

מה הכי גרוע כאן
"
מעדיפה לחשוב על מה צריך לשפר פה, אז תחבורה ציבורית היא עדיין הגורם המבאס בתכנון הגעה בזמן בעיר. ובעניין התחדשות עירונית - אני מודאגת מהתוכניות להפוך את קרית מנחם לשכונה הכי צפופה בירושלים ובארץ. יש לנו פה אוצר וצריך לבנות באופן מאוזן".

מה הדבר הכי משוגע שעשית
"
בקטע יצירתי - סיימנו לאחרונה שתי סדרות בהן תזמורת 'פירקת אלנור' העבירה מפגשים אינטימיים עם קהל צמא שבא ללמוד ולשמוע את ההיסטוריה וההסברים על המוזיקה הערבית הקלאסית. הייתה חוויה מדהימה ואנחנו מקווים לחזור על זה שוב כי כל הסדרה הייתה סולד אאוט

"יוזמה אחרת שהתחלנו השנה, בשיתוף 'קהילות שרות' וקונסרבטוריון 'דוניא' היא פתיחת קבוצת לימוד פיוט לילדים. הם מתוקים ממש וזה מרגש לראות ולשמוע את השירה שלהם".