בועז נחמיה. צילום: יואב דודקביץ'

מה המקום הסודי שלך?
"
השביל שמוביל לעמק המצלבה העליון עם היער מסוף רחוב דוידזון. כאילו נלקח מספר ולא נראה חלק מירושלים או מעיר בכלל. אני עובר שם כל יום והמקום מטורף. אני אוהב גם את הרחובות הקטנים של רסקו ורחביה, עם המדרגות ובלי".

למה ירושלים?   
"כי היא מיוחדת. למי שמחפש עיר עם ייחוד של אבן ירושלמית, עם תרבות ובתי קפה, אבל גם קירבה לטבע - אין כמוהה. ירושלים היא כמו הבחורה האיכותית קשת ההשגה - היא נפתחת אחרי שמצליחים. אפילו המוסיקה נשמעת בה אחרת. בשבילי ירושלים היא האוניברסיטה, הסינמטק, בית-הנסן, עמק המצלבה, הפועל ירושלים וקטמון ולב סמדר. הצרה היא שלא רבים חושבים כמוני ומסתבר שלעזוב זה יותר מדי קל. אין חמלה, אין אחריות אזרחית".

עם מי היית רוצה לשבת לדרינק? 
"מההווה - שאנן סטריט. אושיה, מחזיק פאב ולהקה, נראה לי מעניין לדבר איתו על כל נושא. 

"מהעבר - עם טדי קולק שבנה את העיר. אין צורך להרחיב".

מה הכי גרוע כאן? 
"הכלכלה בקרשים. מבחר העסקים ואיכותם, רמת היזמות לא גבוהה וטעונת שיפור. וכמובן גם רמת הניקיון".

מה הדבר הכי משוגע שעשית בעיר? 
"לא סקס בשירותים של האומן ולא להתפלח לסרט. הרמתי זבל ברחוב שאנשים אחרים זרקו. הכי פשוט".

אז מה הלאה? 
"זה תלוי בכל אחד ואחת מאיתנו. מקווה שהאכפתיות של הארגונים האזרחיים הירושלמים ימשיכו להצעיד את העיר קדימה".