דניאלה רפ. צילום: יואב דודקביץ'

למה ירושלים? 
"אחותי גרה פה 11 שנים, וב־2010 גם אני גרתי פה ארבעה חודשים. וחוץ מזה אני מרגישה שיש לי קשר רוחני עם העיר הזאת".

עם מי היית יושבת לדרינק? 
"בת שבע. הייתי שואלת אותה אם היא הסכימה עם כל ההחלטות של דויד המלך ומה היא הרגישה כאשר הרגו את אורייה ואת בנו הראשון".

מה הכי גרוע כאן?
"חוץ מהפקקים, אני חושבת שהכי גרוע בעיר זה חוסר היכולת לממש את הפוטנציאל של מגוון הדעות, האמונות והאידיאלים שיכולים למצוא פה, כדי לפתח חיים יותר משותפים ופחות לחוצים".

מה המקום הסודי שלך? 
"זה לא באמת מקום - יותר רגע: כשאני חוזרת מאימוני כדורגל ביום ראשון בלילה ויש לי הליכה של 20 דקות מבקעה עד תלפיות מזרח. בזמן הזה אני שמה לב מקרוב אל המקום שבו אני גרה. כל כך מסובך ומקסים באופי, בהיסטוריה וגם באוכלוסייה, כזה שמאפשר לי לפתח את המחשבות תוך כדי הליכה וגם מאפשר לי לחשוב על האתגרים וההזדמנויות שיש בעיר הזאת".

מה הדבר הכי משוגע שעשית כאן? 
"מכיוון שעליתי לפני שלושה חודשים, כמעט כל הדברים שאני עושה הם קצת משוגעים. אחד מהם היה כשבחרתי את העבודה הראשונה שלי בארץ - כשהדרכתי בקייטנת פסח שארגנו עמותת 'לביא' ועמותת 'זזה'. מטרותיהן של הסדנאות היו חיבור לספורט והגברת תחושת המסוגלות עבור ילדות בבתי ספר יסודיים".

אז מה הלאה?
"מקווה שבעתיד יהיו מעליות כמעט בכל העיר ויהיו יותר מגרשי כדורגל, כדי שכל אחד ואחת שירצה (או תרצה) יוכל ותוכל לשחק".