שלומית מנדלקרן. צילום: יואב דודקביץ'

למה ירושלים? 
"יש בעיר הזאת איזה כוח כבידה ששומר אותי באיזון".

אז מה הלאה? 
"ירושלים תהיה בעלת גבולות רוחניים פתוחים בין כל המגזרים, דיאלוגית, שוויונית וקוסמופוליטית".

מה הכי גרוע כאן? 
"קור שחודר לעצמות ובתי אבן שקשה לחמם".

מה המקום הסודי שלך בעיר? 
"קבר יאסון. בין שדרות בן מימון לרחוב אלפסי ברחביה יש אתר ארכיאולוגי ששימרו בתוך גינה קטנה עם ספסל. פעם עשיתי שם אגרטל שהתלבש על האבנים של המקום כדי שיהיה אפשר לשים פרחים על יד הקבר. ובכלל, זו פינה שקטה בלב העיר לשבת ולחשוב בה". 

מה הדבר הכי משוגע שעשית כאן? 
"בסיום הלימודים בבצלאל נשארו לי ארגזים שלמים של עבודות מהלימודים. הוצאתי את הכול לרחוב ניסים בכר בנחלאות בשישי בצהריים בשעה של הספונג׳ה וההכנות לשבת, ובתוך 20 דקות בערך כבר לא היה שם כלום... כולם מצאו בית חדש".

עם איזו דמות ירושלמית היית רוצה לשבת לדרינק? 
"עם תהילה הגיבורה של עגנון. לכל אורך הסיפור דמיינתי את המקומות שבהם היא הולכת. ירושלים בסיפור נותנת תחושה של מקום מגן ועוטף והיא דמות שאני יכולה לדמיין חלקים ממנה בנשים אחרות בעיר".