יחיאל נחמני. צילום: יואב דודקביץ'   

למה ירושלים?
"כי זו עיר עם מטען אנרגטי מאוד חזק ואוכלוסיות מקצוות שונים שמתחככות אחת בשנייה, מה שיוצר מפגשים תרבותיים מיוחדים ומרחב יצירתי מלא השראה. מרגע שחזרתי לעיר אני חווה סביבה מאוד תומכת בכל מה שקשור ליצירת תרבות. קהילה של מפיקים ויוצרים שמשתפים פעולה ביניהם ועוזרים אחד לשני ליצור תרבות מקורית ונועזת וקהל מפרגן שמשתתף בצורה פעילה בהתרחשויות".

עם מי היית רוצה לשבת לדרינק?
"דוד, המלך הראשון של ירושלים. איש שמצד אחד הנהיג מדינה בתקיפות ומהצד השני הצליח להישאר רגיש, להיות בעבודה נפשית פנימית וליצור מוזיקה".

מה המקום הסודי שלך?
"גבעת התנ״ך (מעל תיאטרון החאן), פינה טהורה של טבע עירום ופרחים בלב העיר. אני הולך לשם בכל פעם שאני רוצה להירגע ולהתפקס על המשך היצירה שלי".

מה הדבר הכי משוגע שעשית בעיר?
"ארגנו אזכרה למשורר פנחס שדה על קברו שנמצא בהר המנוחות, עם גיטרות, קוגל ושני בקבוקי וויסקי. זה היה ליל חורף קפוא במיוחד ולא כולם העזו להגיע ולכן נאלצנו לשתות את כל האלכוהול לבדנו. מאז לא חזרנו עוד להר המנוחות, אבל התחלנו בבית אליאנס ליד השוק מסורת של אזכרות אלטרנטיביות למשוררים והוגים עבריים כדוגמת א.ד. גורדון או ענבל פרלמוטר, בהם השתתפו עד כה אלפי בני אדם. במהלך הערב אנחנו לומדים קטעים שנכתבו על ידי הדמויות, משוחחים על חייהם ויצירתם ומנגנים משיריהם".

מה הכי גרוע כאן?
"שהר הבית מהווה מוקד לאלימות ולסכסוך מטופש, במקום למרכז תרבותי בינלאומי למדיטציות, מסיבות ויצירה חופשית".

אז מה הלאה?
"ירושלים תהיה עיר שמהווה מודל לחיבורים בין קצוות תרבותיים ולמפגשים אנושיים בין ערבים ליהודים, דתיים וחילונים שחיים יחד בהפריה ובשלום".