אתר בנייה בעיר. מי מפקח? | צילום: יואב דודקביץ'

נערים בגיל העשרה מוצאים את עצמם בחופשת הקיץ באתרי בנייה בעבודות פיגומים ושיפוצים. מדובר בעבודה מסכנת חיים מצד אחד, אך נגישה לצעירים שמחפשים לעזור למשפחה ולהרוויח כסף מצד שני. תושבים בשכונות הערביות במזרח העיר מוטרדים כעת מהסכנות ומתלוננים שאין אכיפה למניעת התופעה.

העבודה זמינה, גם הסכנה

זה מתחיל בגיל 14 וגובר, כמובן, בתקופת החופש הגדול. הצעירים מחפשים עבודה זמינה ודמי כיס, והדרך הקלה ביותר להגיע לשם עוברת בעבודות בנייה ושיפוצים שכרוכות בסכנת חיים. הם לא תמיד מודעים לסיכונים שהם נוטלים על עצמם ולעיתים עושים זאת גם בגיבוי וידיעה של ההורים. "בכל אתר בנייה אקראי אפשר למצוא אותם בבגדי עבודה, לא צריך לחפש בזכוכית מגדלת", אומר נהאר הלסי, תושב ג'בל מוכבר, "נערים צעירים שמשפצים בתים ועוסקים בעבודות שכוללות גם בנייה לגובה ועלייה על פיגומים. הם עובדים שם בתנאים מסוכנים ואין מי שיפקח. לפעמים הנער בא עם אביו שגם הוא עובד באתר, ואז כאילו יש הסכמה של ההורים, אבל זה לא הופך את העניין לפחות מסוכן. יותר קל לנערים האלה להשתלב בבנייה מאשר בעבודות אחרות מכיוון שזו עבודה מזדמנת, מה שאומר שהקבלן יכול לקחת נער כזה לחודש־חודשיים בלי הכשרה מוקדמת או התחייבות ואז זה נוח גם למעסיקים".

לדברי גורמים נוספים בתחום, התופעה בולטת במהלך החופש הגדול אבל גם בתקופת הלימודים, ויש נערים שנושרים מבית הספר והולכים לעבוד כאשר מקום המפלט הנוח והזמין נמצא באתרי הבנייה. "אלה שנושרים מבית הספר, אין להם מקצוע או הכשרה לעבוד בתחום אחר, ולכן הבנייה זה סוג של ברירת מחדל. הבעיה היא שכאשר הם מתחילים לעבוד ומקבלים כסף זה מעודד אותם להמשיך ולהתרחק מבית הספר. הם רק לא מבינים שזה מסוכן. לעבודות אחרות יותר קשה להם בגילם ובמצבם להתקבל ופה זה הכי פשוט", אומר הלסי.

אכיפה? לא אצלנו

הנערים מהווים כוח עבודה זול במיוחד למעסיקים וחלק ממשכורתם מופרש בדרך כלל למשפחה. הלסי: "עבודות של בניית בתים גם בקומות גבוהות, בלי להקפיד על אמצעי בטיחות ובלי הכשרה נכונה, זה לא צחוק. כל הזמן אנחנו שומעים על פועלים שנהרגים מנפילה מגובה ותמיד יש פוטנציאל להיפגע. אנחנו שומעים רק על המתים, אבל כל הזמן יש נפגעים ואף אחד לא דואג למנוע את זה. הקבלן רוצה לקבל עבודה זולה והנערים נותנים עבודה זולה ואין גורם אכיפה שמתערב. יש אצלנו תרבות של לעזור למשפחה. קיימות משפחות שהמצב הכלכלי שלהן קשה וזה מה שדוחף את הנערים לצאת לעבוד בבנייה. הם רוצים להביא כסף הביתה ולעזור. לפני 20 שנה, כולנו, כל החברים בגילי, היינו הולכים לעבוד בבניין. היום זה אומנם פחת יחסית למה שהיה בעבר, אבל עדיין יש נערים שהולכים לעבוד בזה".

לדברי הלסי, "אם הייתי קבלן לא הייתי נותן לילד לעבוד בעבודות בנייה כאלה, שיכולות להיות מאוד מסוכנות. אני מחזיק מפעל מחוץ לירושלים ואינני לוקח את הילדים שלי לעבוד בו כי אני מפחד עליהם. יש שם עבודות פיזיות שלא מתאימות לנערים, וכך גם לגבי העבודות בבניין".

חמאדה, תושב צור באהר, מספר כי לא התיר לבנו בן ה־15 לעבוד בבנייה מכיוון שזה מסוכן: "הבן מתחנן אלי שאתן לו לעבוד אצלי בחברה אבל אני לא מסכים. אמרתי לו שצריך הדרכות ואי אפשר סתם ככה להתחיל לעבוד במתחם בנייה".

"הילדים והנערים שיוצאים לעבוד בחופש צריכים לשחק או לעשות קורסים שקשורים ללימודים ולא ללכת לעבודה מסוכנת כזאת", אומר תושב אחר. לדבריו, יוזמות שונות מצד רשויות וגורמים ממשלתיים עשויות להביא לשינוי במצב. "צריך למצוא להם תעסוקה. אפילו אלה שנושרים מספסל הלימודים, צריך לתת להם קורסים או ללמוד משהו שיעניין אותם, למשל בתחום מקצועות הטכנולוגיה. אפשר אפילו ליזום איזשהו פרויקט שימשוך אליו את הנערים, כזה שהם יוכלו לעבוד בו ולהרוויח כמה שקלים". 

ממשרד העבודה נמסר בתגובה: "אנו רואים בחומרה רבה את זלזול הקבלנים בחוק. משרד העבודה והרווחה מקדם את תחום הבטיחות שהוזנח שנים. בשנתיים שעברו יזם המשרד וקידם חקיקה, רפורמות ותקציבי כוח אדם והחמיר את מדיניות האכיפה באמצעות מגוון פעולות בתחומי הבטיחות. העברנו אשתקד תקנות ייחודיות לאיסור עבודת בני נוער באתרי בנייה, בשל הסכנות הטמונות בעבודות בענף. קבלן שמפר את האיסור מסתכן בהסתבכות בפלילים וצפוי לעונשים הקבועים בחוק".