החשוד בהארכת המעצר. "מה חיפשו בצעצועים?" | צילום: יואב דודקביץ'

"חיפשו בתוך הצעצועים של הילדים שלי"

אין אחד בירושלים, ולמעשה במדינה כולה, שיכול לשכוח את הפרשה הטרגית במסגרתה נרצחו בני הזוג יהודה ותמר כדורי ז"ל.

הרצח אירעה לפני עשרה חודשים, ב־13 בינואר השנה, אז נמצאו השניים ללא רוח חיים. גופותיהם התגלו לאחר שכוחות הצלה שהוזעקו למקום נכנסו לדירתם בארמון הנציב, בעקבות פניית בני משפחה שלא הצליחו לאתר אותם.

מאז הרצח הכפול החלה משטרת המחוז בחקירה ארוכה, שכללה מספר מעצרים מתוקשרים, אך נקלעה בסופו של דבר למבוי סתום.

אלא שבעוד החקירה המשטרתית תקועה, מי שמתקשה לחזור לשגרה הוא העצור הראשון בפרשה.

עם מעצרו מיהרו חוקרי המשטרה בירושלים לציין כי מדובר ב"התפתחות משמעותית" בחקירת רצח בני הזוג. אלא שככל שהזמן חלף והחקירה הלכה והתקדמה, ובהיעדרן של ראיות, הוחלט בתום שלושה שבועות לשחררו ממעצר.

כעת, תשעה חודשים אחרי ששוחרר, הוא מצהיר שהוא "לא סולח ולא אסלח".

אפילו העובדה שאנחנו נמצאים בתקופה של סליחות ורגע לפני יום כיפור לא מקרבת אותו למחשבה על מחילה. "על מה אסלח?" שואל מי שנעצר יממה לאחר הרצח. "על ההפסד הכספי ועל מעצר ממושך? כיום חזרתי לשגרת החיים ושמתי את הסיפור הזה מאחורי.

"עם זאת הם גרמו לי לנזקים כספיים, נזקים לאשתי ולילדים שלי. כוחות משטרה פשטו על הבית שלי וחיפשו דברים בתוך הצעצועים של ילדיי.

"אין לי שום מושג מה הם חיפשו במשחקים האלה. אני לא יכול לסלוח ולא אסלח להם בשום מצב".

"הוא רצה לקחת לי את החיים"

את צהרי יום ראשון, 17 בדצמבר 2017, אשר אלמליח לא ישכח לעולם. בזמן שעבד כמאבטח בתחנה המרכזית הגיח המחבל יאסין אבו אל־קרעה, דקר אותו בחזה ופצע אותו אנושות.

אשר אלמליח. צילום: יואב דודקביץ'

הרופאים בשערי צדק נלחמו במשך שבועות על חייו עד שהצליחו לייצב את מצבו. "את הכאבים התחלתי להרגיש כשהתעוררתי אחרי חודש", אמר אז בראיון למיינט ו"ידיעות ירושלים". "הייתי בהלם מוחלט. היו מלאכים שליוו אותי בתהליך. נדקרתי מספר ימים לפני חנוכה וקיבלתי נס - את החיים שלי בחזרה".

אבו אל־קרעה הורשע בבית המשפט וקיבל 22 שנה בכלא, בנוסף לפיצוי כספי של 200 אלף שקל שיצטרך להעביר לאלמליח. על פי כתב האישום, הוא עשה זאת לאחר הצהרת הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ כי יעביר את  שגרירות ארה"ב לירושלים.

כעת, כמעט שנתיים אחרי, אלמליח לא שוכח ולא סולח. "בן העוולה הזה רצה לקחת לי את החיים", הוא אומר השבוע, רגע לפני יום כיפור. "לעולם לא אסלח לו. אני מצטער שלא הרגו אותו כבר בזירת הפיגוע".

אלמליח התאושש מאז הפיגוע ועובד כיום כמאבטח בחברת החשמל. הוא הגיע לדיונים במשפטו של המחבל בבית המשפט המחוזי בעיר וריגש את הנוכחים כשהישיר מבט אל מי שניסה לרצוח אותו ואמר: "לא הצלחת במשימה. אני חי וקיים, אני עומד על הרגליים, ברוך השם. חזרתי לתפקד".

מחבל שדקר בתחנה המרכזית. צילום: יואב דודקביץ'

אולם בימים אלו מטרידה את אלמליח המחשבה שביום מן הימים אבו אל־קרעה ישתחרר במסגרת עסקת שבויים. "הוא יכול לעשות הצגות לרשויות, לקבל שליש על התנהגות טובה", הוא מוסיף. "והכי גרוע - הוא עוד יכול להשתחרר בעסקה כלשהי כי כביכול אין לו דם על הידיים כי הוא לא רצח אותי. אני רוצה לפנות מכאן לכל הגורמים הרלוונטיים ולומר להם - אני הקורבן. אני לא סולח לו ולא רוצה שהוא ישתחרר מהכלא. אני עדיין סובל מפגיעות פיזיות מאז הפיגוע ולפעמים אפילו צריך להתאשפז בבית חולים. אל תקצרו לו את העונש, אל תשחררו אותו, אל תסלחו לו".

"אני קמה בבוקר בלי קבוצה"

אוהדי הפועל ירושלים בכדורגל הם זן נדיר. על פי הערכות שונות הם מונים פחות ממאה, כאלה שנותרו נעלמים לקבוצת המקור ולא הלכו אחרי הפועל קטמון. עבורם הקיץ האחרון היה התממשותו של הסיוט הכי גדול שלהם - כשהקבוצה האהובה שלהם נכנסה להליך של הקפאה ולא פתחה את עונת המשחקים.

מגזימוף. "התחושה גרועה" | צילום: פרטי

רגע לפני יום כיפור וכשהתחושות הקשות עדיין באוויר, עדה מגזימוף, אחת האוהדות הגדולות של הפועל ירושלים, אינה מוכנה לסלוח, כשאת האש שלה היא מפנה כלפי הבעלים המיתולוגי של הקבוצה יוסי סאסי.

"אני אוהדת את הקבוצה כמעט מאז שנולדתי, קרוב ל־50 שנה", אומרת מגזימוף בת ה־52. "ליוויתי אותה לכל המשחקים, בית וחוץ. תמיד הייתי בעניינים בכל מה שקורה עם השחקנים, תמיד ניסיתי לפשר ולגשר בכל המשברים, תרמתי וניסיתי להביא קבוצות ניהול שיוציאו את הקבוצה מהבוץ. ניסיתי לעשות הכל כדי להשאיר אותה בחיים".

אלא ששום דבר לא עזר והשנה הפועל ירושלים נמחקה ממפת הכדורגל. "רק לפני שלושה חודשים עשינו פגישה אצלי בבית והבאנו אנשי עסקים", היא נזכרת. "הכל היה בתקווה לנהל משא ומתן כדי שאנחנו נמשיך להפעיל את הקבוצה, כדי שנגייס בעצמנו כספים. אבל גם זה לא צלח ועכשיו הקבוצה נעלמה".

אני רוצה להחזיר אותך לרגע שבו גילית שהקבוצה מוקפאת.
"התחושה גרועה. הנכד שלי אומר לי: 'סבתא, לא לקחת אותי לכדורגל כבר הרבה זמן'. מה אני אגיד לו? אמרתי לו את האמת - שאין לי לאן לקחת אותו כי אין קבוצה. אני קמה בבוקר בלי קבוצה, בלי שחקנים, בלי שום דבר. לקחו לנו חלק מהלב".

אפשר לדבר על סליחה ומחילה?
"המעשה הזה לא ייסלח ולא יישכח. גם עשרה ימי כיפור לא יעזרו".

סאסי | צילום: שלומי כהן

עכשיו עומדת בפני מגזימוף ויתר אוהדי הפועל ירושלים שנה לא פשוטה. "אנחנו מחכים לראות מה יקרה", היא אומרת. "בינתיים מנסים לגייס אנשים כדי שיוכלו לקנות את הקבוצה. אני בקשר עם עורכי דין, עם אנשי עסקים".

למרות הכל מגזימוף אופטימית. "אני מאמינה שברגע שהקבוצה תחזור, והיא תחזור, יהיו אלפים שיבואו למשחקים שלה", היא אומרת בחיוך. "לא ויתרתי על החלום שלי - שהפועל תהיה חיה, בועטת ונושמת".