הפילות. צילום: ירון לופו מוסקוביץ'

שניות אחדות לאחר שנעמדנו מול תצוגת האריות החשוכה, משק כנפיה של ציפור אמיצה במיוחד חתך את השקט המקפיא. היא נחתה על הקרקע, טיילה להנאתה ובחנה את השטח בזהירות אך גם ללא פחד. "זו האנפה", אומר שחר קארה, המטפל הראשי. "היא מבקרת קבועה כאן".

היא עושה את זה גם כשהאריות ערים?
"ממש לא. בבוקר היא עומדת על הענף הכי גבוה ומסתכלת משם".

ברוכים הבאים אל גן החיות התנ"כי שלא הכרתם, בשעות בהן רגלו של אף מבקר לא דרכה בו, כשמי ששולט כאן הן חיות הלילה, החושך ונחירות הדובים.

שקט, נוחרים

נפתח עם עובדות מרעישות, תרתי משמע: הדובים נוחרים ולפעמים גם יוצאים להם נפיחות, לא עלינו, תוך כדי שינה. "הייתה פעם אחת שהיינו לידם ופתאום שמענו קולות עזים", נזכר קארה. והדובים הם לא היחידים שיש להם הרגלים מגונים בזמן השינה. הג'ירפות, למשל, ישנות בעמידה, הפילות הענקיות בשכיבה ואילו הקרנף נשאר באמצע – חצי שכיבה, חצי ישיבה. רוצים עוד? הברבורים מתכרבלים בתוך עצמם ונרדמים בעודם שטים על המים והשימפנזים בונים קנים משמיכות ובדי יוטה. "הם גם ישנים במסגרת המשפחתית שלהם", מוסיף קארה.

חושך מוחלט

את הסיור המיוחד אנחנו פותחים דווקא אצל הלוטרות. בעזרת הפנסים של קארה ומנהל הגן זיו איילון אנחנו מנסים לאתר את אותן חיות חמקמקות.

אך למרות הניסיונות הרבים, הלוטרות לא בנמצא. "הן כנראה בתוך הבית שלהם", אומר איילון. "הן חיות לילה, אך הן גם חיות קצת נסתרות ולא תמיד קל לראות אותן".

האוח. צילום: ירון לופו מוסקוביץ'

התחנה הבאה שלנו היא תצוגת הדובים, שרק לאחרונה נכנסו לשנת החורף שלהם. "החידוש שלנו כאן הוא שיש לנו מצלמות בתוך הבית שלהם, כך שכל מי שמבקר כאן בזמן שהם ישנים יכול עדיין לראות אותם".

קארה מצביע על המסך ומסמן גוש פרווה גדול. "הנה הדובים", הוא אומר. "לפני שהם נרדמו הם הבחינו במצלמה ונתנו לה מכה, ככה שקצת קשה לראות אותם".

מי שמקבל את פנינו בקולות תרועה הוא האוח. "הכל פה שקט וחשוך", מציין איילון. "למרות שאנחנו קרובים לשכונות העיר, הצלחנו ליצור מצב שבו בלילה יש חושך כמעט מוחלט, מה שמאוד חשוב לחיות".

לחמם את הפילות

הרבה עבודה נעשית בגן כדי לספק לחיות את הלילה שהן כל כך זקוקות לו. "אחד הדברים הכי יקרים הוא לדאוג לחימום של הפילות והפיל", אומר איילון בשעה שאנחנו נכנסים לאזור התצוגה של חיות הענק הללו. "אתה רואה למעלה?", הוא מצביע אל תקרת החלל, "אלה תנורי גז שדואגים לשמור על החום שלהם בלילות קרים כמו זה".

"הן בוחרות את מידת החום שהן רוצות", מוסיף קארה, בעוד המטפל שלהן מלטף אותן. "אם קר להן הן יעמדו מתחת לגוף החימום ולפעמים הן יזוזו ממנו".

גם להן יש הרגלים מיוחדים של שינה?
"כן. כשהפילים ישנים תמיד יהיה אחד ער שישמור על האחרים".

אנחנו ממשיכים במסע שלנו ומגיעים אל תצוגת 'ארץ חיות התנ"ך'. "רוב החיות כאן הן כאלה שערות בלילה", אומר קארה ומאיר לכיוון היעלים. בצד השני קבוצה של זברות, שכמעט בלתי נראות בחושך, יוצאות לטיול ומבריחות את הדישונים.

האגם והברבורים. צילום: ירון לופו מוסקוביץ'

מתחיל לטפטף, אבל להולכים על ארבע זה לא משנה. "החיות אוהבות מאוד את הגשם", אומר קארה. "כשהוא נהיה חזק מאוד הן לפעמים מחפשות מכסה, אבל כשזה טפטוף, בטח כשזה גשם ראשון, הן מאוד מרוצות".

עולם הפוך

הלילה מביא איתו לא מעט סיפורים מוזרים אל גן החיות, כמו למשל זה שהיה בתצוגת השימפנזים. "היו כמה בקרים רצופים שבהם גילינו שחלק מהאוכל שלהם פשוט נעלם", נזכר קארה. "לא הבנו מה קרה לו, אבל החלטנו לבדוק. ראינו במצלמות דלק סלעים שנכנס לתצוגה ולוקח את הבננות. במשך היום הוא היה מסתתר ובלילה, כשכולם ישנים, שוב גונב אוכל. לבסוף, אחרי מאמצים, הצלחנו להוציא אותו".

רגע לפני סיום אנחנו עוצרים ליד האגם הגדול, כדי לצפות בברבורים משייטים להם בנחת. "הם ישנים", מסביר קארה. "על החוף נמצאים השקנאים, אבל קשה לזהות אותם כי הם מכורבלים בתוך עצמם ולא רואים את המקור שלהם".

צילום: ירון לופו מוסקוביץ'

דברים שמגלים רק בלילה:
שהגשם לא מפריע לחיות. חלקן אפילו אוהבות אותו
שבחושך הזברות כמעט בלתי נראות. רק הפסים הלבנים מסגירים אותן
שהאוח יודע להוציא קולות שהן כמעט כמו שירה

ואולי את המצב ההפוך הזה בגן החיות מסכם בצורה הטובה ביותר הסיפור של תצוגת חיות הלילה. "עכשיו המצב בה הוא הפוך ובלילה אנחנו מדליקים להם אור כדי שהם ישנו", אומר איילון. "ככה במשך היום, כשהמבקרים כאן, אנחנו עושים להם חושך והם מתעוררים".

צילום: ירון לופו מוסקוביץ'