קרודו האב. צילום: פרטי

איציק קרודו, תושב העיר ואב לחמישה, לא עובד בחודש וחצי האחרונים. הסיבה: אביו עבר אירוע מוחי לפני כחודשיים והפניות החוזרות ונשנות שהגיש לביטוח הלאומי לאישור תשלום עבור מטפלת לא נענו. "זה תסכול עצום", הוא אומר השבוע. "עכשיו אני מבין אנשים שמגיעים לרמות ייאוש כל כך גבוהות מהביטוח הלאומי".

שום דבר לא הכין את קרודו ליום שבו אביו יהפוך סיעודי. לפני קצת יותר מחודשיים אביו עבר אירוע מוחי, השלישי בסדרה ומצבו הידרדר - ראייתו בעין שמאל נפגעה, הליכתו הפכה תנודתית והוא איננו מסוגל ללכת לבד. נוסף לכך הוא סובל גם מבעיות סוכרת ולב, דופק גבוה ולחץ דם. עם שחרורו מבית החולים התחיל בנו בהליך רגיל מול המוסד לביטוח לאומי בבקשה לקבל זכאות להטבות שונות עבור האב החולה. "שאפנו להגיע למצב שייאשרו לו חמש שעות שבועיות סיעודיות של מטפל, מספר מועט של שעות בשבוע שאנחנו לא נצטרך לשלם עליהן", אומר הבן. "תשובת הביטוח הלאומי הייתה שבתוך שבוע עד עשרה ימים יגיע מאבחן כדי להגדיר את מצבו של אבי. צריך להבין שבלי האבחון וההגדרה הזאת אי אפשר להתקדם".

קרודו המתין בסבלנות למאבחן, אך זה לא הגיע. אך התחושה הקשה יותר הייתה שלמעשה אין לו מול מי לדבר "מצאתי את עצמי הולך שוב לביטוח הלאומי, שם אמרו לי להתקשר למוקד, שזה סתם מרכזיה שאוספת הודעות. קיבלתי הודעה לקונית שזה יטופל בשבוע הבא - הודעה ששמעתי אותה כבר בערך 5 פעמים. פשוט אין עם מי לדבר".

וכך, בלי אבחון וללא מטפל באופק, נטל הטיפול של האב נפל בעיקרו על איציק בנו, שמאז בקושי עובד, זונח את משפחתו וילדיו ובעיקר חושש להשאיר את אביו לבד. "אנחנו אף פעם לא יודעים מה יקרה איתו", הוא מספר. "אני לא יכול לעזוב אותו כי הוא יכול להיות בסדר יום-יומיים ואז קורה משהו, זה בדיוק מה שהיה בערב פורים. אז במקרה אחד הנכדים היה אצלו בבית".

איך אתה מצליח להתמודד?
"אני לא מצליח. אני מתמוטט ובלחץ גדול. כמובן שזה פוגע במשפחה". 

הפניות החוזרות ונשנות לביטוח לאומי. צילום: פרטי

קרודו מספר כי עד לאירוע המוחי האחרון אביו היה פעיל ויצא לעבוד, אך כעת זקוק להשגחה ולעזרה יומיומית. "אני כבר מיואש, לא מאמין שמישהו יגיב לי. אנחנו מנסים למצוא מטפל ונשלם את השעות כי אין ברירה, אני צריך לחזור לעבוד מתישהו. מה שמפריע לי הוא שבכל פעם שפניתי אליהם הרגשתי שצוחקים עליי. גם כשהגעתי למשרדיהם פיזית לעדכן על ההחמרה במצב והבאתי ניירות איתי, אמרו לי שזה בטיפול ושיגיע מאבחן. זו התשובה הקבועה שלהם. מעולם לא קיבלתי טלפון מאף אחד. כל החיים אתה משלם לביטוח הלאומי ואתה רוצה להאמין שהם יהיו שם בשבילך אם קורה משהו. אז איפה הם עכשיו?. חשבתי שהכסף שאנחנו משלמים כל החיים באמת ישרת אותנו בעת הצורך. מסתבר שבמדינה הזאת אין מקום לחולים או זקנים".

הביטוח הלאומי: "אנו מודעים לעומסים החריגים שנובעים מהרפורמה בקצבת הסיעוד. אנו מקצים משאבים נוספים ומכשירים כוח אדם נוסף כדי להקל על המבוטחים. במקרה זה, שוחחנו עם המשפחה ותיאמנו איתם ביקור בית של אחות מעריכה בסיעוד בהקדם. אנו מצרים על זמן הטיפול החריג".