כלי החרס. צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

במיוחד לכבוד פורים: עיר דוד חושפת לציבור שבר קנקן מעוטר בפנים אנושיות מהתקופה הפרסית (מאות 4-5 לפסה"נ). הממצא התגלה בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי שבעיר דוד, בגן לאומי סובב חומות ירושלים. הקנקן עוטר בתווי פנים, מעט מוגזמים, מהם שרדו שתי עיניים גדולות פעורות, אף, אוזן אחת וקטע קטן מזווית הפה.

פרופ' יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות הסביר: "כלי חרס מתקופה זו נחשפו בעבר בעיר דוד אך זו הפעם הראשונה שכלי מהסוג הזה נמצא בחפירות ארכיאולוגיות בירושלים או באתר כלשהו ביהודה".

פרופ' גדות הסביר כי קנקנים שכאלו מכונים 'כלי בֶס' והם היו נפוצים מאוד בתקופה הפרסית במצרים, ביישובים הפניקים לאורך חופי הלבנט, וכן בפרס. "במיתולוגיה המצרית בס הוא האל המגן על הבית ובייחוד על אמהות, נשים בזמן הלידה ועל הילדים. עם הזמן התפתחה דמותו לאל המגן על כל הטוב באשר הוא וכך נקשר גם עם המוזיקה והריקודים. דמותו עיטרה קירות בתים, וכלים שונים (כלי חרס וחפצי יום יום שונים, למשל מראות) או נענדה כקמע על הצוואר.

כלי החרס. צילום: אליהו ינאי, עיר דוד

"בס מופיע לרוב כמעין גמד מזוקן בעל פנים גדולות, עיניים בולטות ולשון משתרבבת כשהוא הוא עטור בכובע נוצות. דמות נלעגת, גרוטסקית זו, נועדה ככל הנראה לעורר שמחה וצחוק ולהבריח את הרוחות הרעות".

דמותו של בס כאל מגן אומצה, כך נראה, על ידי הפניקים וקמעות רבות בדמותו, כמו גם כלי בס מעוטרים נחשפו בחפירות הרבות ביישובים בני התקופה הפרסית לאורך החוף. שבר הקנקן התגלה בחפירה בחניון גבעתי בעיר דוד בתוך בור אשפה גדול שהכיל גם שברי כלי חרס רבים נוספים המתוארכים לתקופה הפרסית. כלים וקמעות כאלו נמצאו גם בפרס עצמה, בשושן, בפרספוליס ובערים נוספות, לשם הגיעו ככל הנראה בתקופה זו ע"י אמנים מצריים שפעלו שם וכחלק מהמסחר הבין לאומי.