שאדי עווד. צילום: באדיבות 'כללית'

שם: שאדי עווד

גיל: 30

שכונה: בית צפאפה

מקצוע: רוקח אחראי בית מרקחת גונן ח', מרפאת 'כללית'

כמה שנים אתה במקצוע? 10 שנים

מה אתה הכי אוהב בעבודה שלך?
"אני אוהב את הסביבה, את שיתוף הפעולה שיש לי עם הצוות במרפאה. בכל יום שאני נכנס, אני מרגיש שאני נכנס לבית שלי ופוגש את המשפחה שלי. אין דבר יותר משמח מלעבוד במקום עם תחושה של כיף ושל אהבה".

מתי הכי קשה?
"
אין מה לעשות, לפעמים יש עומס ולחץ בעבודה וזה לא פשוט. אבל אנחנו עוברים את זה".

אם לא היית רוקח במה היית רוצה לעסוק?
"למען האמת, אני חושב שהייתי הולך לכיוון הפוך ומפתיע לגמרי ועוסק במוזיקה. אני מאוד אוהב מוזיקה ואפילו מנגן על מגוון של כלים. אני מנגן על פסנתר וקלידים, על הכלי עוד, למדתי תקופה נגינה על קאנון ובימים אלה ממש אני לומד לנגן על קלרינט. מוזיקה היא חלק מהחיים שלי כך שאם לא הייתי רוקח, בטח הייתי מוזיקאי".

מהי החוויה שהכי זכורה לך במהלך השנים?
"לא פעם יצא לי במסגרת התפקיד לעשות מאמצים כדי להשיג תרופה למטופל אבל זכור לי במיוחד מקרה של תינוק שהיה במצב בריאותי מסובך מאוד. הוא היה צריך תרופה מסוימת שלא הייתה אצלי בבית המרקחת. באותו רגע, וכך מצאתי את עצמי נוסע לבית המרקחת בו היא היתה, ומשם אליו הביתה למסור לו את התרופה באופן אישי. הרגעים האלה מחדדים לי כמה חשובה העבודה שלנו לא רק בפן המקצועי אלא גם בפן האנושי ונותנים לי את הכוח להתמיד בעשייה ולעשות ככל יכולתי על מנת להעניק למטופלים שלי את השירות הטוב ביותר שניתן".

איך אני זוכר את היום הראשון בעבודה?
"הגעתי להחליף רוקח בבית מרקחת ומצאתי את עצמי לבד לגמרי. למרות הלחץ והחששות, הצוות במקום העניק לי תחושת ביטחון ועזר לי להתמצא במקום החדש. מאז גיליתי שלא רק באותה מרפאה יש צוות מאיר פנים אלא שזה חלק מה-DNA  של העובדים והמנהלים בכללית. שהם תמיד יעשו הכל כדי לעזור".