עדי כהן. צילום: באדיבות כללית

שם: עדי כהן

גיל: 41

תפקיד: מנהלת סיעוד מרפאת רמות א', כללית.

ותק: 11 שנים

מה את הכי אוהבת בעבודה שלך?
"את הקשר והאינטרקציה ההדוקה עם המטופלים, שזה משהו שמאוד מאפיין את העבודה ב'כללית'. המפגש עם מגוון כל כך רחב של אנשים במצבי בריאות וחולי. הידיעה שאני שם בשבילם ברגעים השמחים ומעצימה אותם ברגעים הקשים. אני חשה סיפוק עצום מעבודתי, ומהיכולת לעזור להם".

מתי הכי קשה?
"כשאני צריכה ללוות מטופלים בסוף חייהם. הקושי הוא לא מקצועי אלא נפשי והוא נובע מכך שאנחנו מלווים ומכירים את כל המשפחה ואת האנשים הסובבים את המטופל, לא משנה אם הוא ילד או מבוגר, לעיתים גם שנים ארוכות, עד שהוא מגיע לסוף חייו".

אם לא היית מנהלת סיעוד במה היית רוצה לעסוק?
"קשה לי לחשוב על מקצוע שיותר מתאים לי כי אחות זה אופי אבל תחום חילוץ וההצלה מאוד מעניין אותי".

מהי החוויה שהכי זכורה לך במהלך השנים?
"מפגש במרפאה עם ילד מתוק בן 8 שהיה מאושפז תקופה מאוד ארוכה בבית חולים ואחר כך בשיקום ובכל התקופה הזאת ליוויתי את המשפחה, ההורים והאחים בכל תהליך ההחלמה מבלי שפגשתי את הילד. הליווי היה גם מקצועי (הזמנת ציוד, תכנון הבית לקראת שחרור משיקום) אבל בעיקר בעיקר נפשי- הרבה הקשבה, מילות עידוד ותמיכה. כמה ימים לאחר השחרור המשפחה הביאה אותו למרפאה שאפגוש אותו- והתרגשתי מאוד! פגשתי אותו לראשונה אך הרגשתי שאני מכירה ומחוברת אליו שנים".

איך את זוכרת את היום הראשון בעבודה?
"ממש לטובה. בדיוק סיימתי בית ספר לסיעוד והגעתי ישר למרפאה  מאוד גדולה בקהילה, שם פגשתי את מנהלת הסיעוד שעמדה בפתח הדלת וקיבלה מטופלים. כהיא שפגשה אותי היא מיד חיבקה אותי ואמרה 'ברוכה הבאה לכללית, הגעת למקום הנכון'. היא לגמרי צדקה!".