לבלוביץ' ז"ל ובן חמו | צילום: פרטי

ממשיכים להתגעגע. ערב ראש השנה הוא הרגע שבו בני המשפחה מתאספים, לבושים לבן, לארוחת חג מלאת כל טוב. אבל בעוד עבור מרבית הישראלים הערב הזה יהיה מאורע משמח, עבור משפחתו של אלכסנדר לבלוביץ ז"ל, שנרצח בפיגוע בארמון הנציב בדיוק בערב ראש השנה לפני ארבע שנים - הערב הזה מכיל גם לא מעט געגוע וכאב.

"בשבילי החג הזה לא משמח. את השנה החדשה בטח ובטח שלא צריך לקבל בביקור בהר המנוחות, אבל לצערנו זאת המציאות", מספרת איריס בן חמו, בת זוגו של לבלוביץ'.

מתקשים לחגוג בבית עצמו

איך המשפחה מתמודדת כשהחג הולך ומתקרב?
"
אנחנו חוגגים את החג ביחד, אבל לא בבית", מספרת בן חמו. "לחגוג בבית זה להסתכל על השעון ולהיזכר. זה לא פשוט. לכן הארוחה לא נעשית שם. עם זאת אנחנו משתדלים להמשיך קדימה. אנחנו מזכירים את אלכס תמיד לטובה, זה יום שאי אפשר לשכוח. ראש השנה מתחיל עם האבל ועם הזיכרון, כאשר אנחנו עולים להר המנוחות. אבל כשהמשפחה מתרחבת ויש נכדים קטנטנים משתדלים לקבל את החג כמו שצריך, למרות הקושי".

בן חמו מתארת את הכאב שמלווה אותה מאז מותו של בן זוגה. "העצב, הבדידות הזאת, החלל הריק שהוא השאיר, זה לא משהו שאת מוכנה אליו. זה משהו שלקח לנו הרבה זמן בכלל לקלוט. אלכס היה מלאך. אני מתגעגעת מאוד. נשאר לי חלל עמוק בלב".

איך היית מתארת את אלכס?
"
חבר לחיים. בן אדם שאהב לעזור לכל אחד שביקש עזרה, לא משנה מי הוא ומה הוא, מקטן ועד גדול, נכה, מוגבל. אין מצב שהוא סירב למישהו. הוא היה בן אדם שהיה לו מקום להכיל המון".

יחד עם חיי הזוגיות שניהלו, אלכסנדר ואיריס עבדו יחד יותר מ־20 שנה במעון הנכים בגילה, שאליו שניהם היו קשורים במיוחד. "המוות היה שוק לכל הסובבים אותו, גם לדיירים עצמם, הנכים, שהוא היה כמו אבא בשבילם. היה להם מאוד קשה".

המטופלים במעון מזכירים אותו?
"
תמיד. והם אומרים רק דברים טובים: 'אם אלכס היה פה זה לא היה קורה', 'אם אלכס היה פה הוא היה עושה ככה', ועוד התבטאויות כאלה. הוא היה הכל בשבילם, הדמות האבהית. אני הייתי מבשלת במעון, הוא היה אחראי על כל התחזוקה של המקום, והיינו כמו אמא ואבא של הדיירים".