צילום: shutterstock
יותר נפגעות שפונות לטיפול, בעיקר מהמגזרים החרדים והמוסלמים: בנתונים שנחשפים כאן לראשונה בכל הנוגע למספר הפניות אל מרכז "בת עמי" לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בהדסה, עולה כי מאז הוקם המרכז ב־2009 מספר הפונות והפונים רק הלך וגדל. הנתון המפתיע מגיע דווקא מהמגזרים שבהם הטיפול בפגיעות מיניות נדחקים לאיתם לשוליים.

"גם אני יכולתי להיות במקומן"

כשד"ר דבורה באומן, מנהלת מרכז 'בת עמי', צריכה לבחור את הרופאים שיעבדו אצלה, היא עושה זאת בקפידה ומציבה פרמטרים מאוד ברורים. מקצוענות ומצוינות הם אולי הכרחיים וחשובים, אבל היא בעיקר מחפשת משהו אחר, חשוב לא פחות: היכולת להיות קשובים ואמפאטיים. רגישות וחוסר שיפוטיות הם קריטריונים שעליהם היא לא מתפשרת.  

ד"ר באומן במרכז. "המודעות עולה" | צילום: רפי קוץ

"כשאני מסתכלת על הנשים שמגיעות אלינו, אני תמיד חושבת לעצמי - כל אחד מאיתנו יכול היה להיות שם", היא מספרת השבוע. "הדבר הכי חשוב הוא לתת לנפגעות תחושה של חוסר שיפוטיות. קחי למשל בנות בסיכון, גם אני יכולתי באותה מידה להיות במקומן אם לא הייתי גדלה בבית שבו גדלתי. הדבר החשוב הוא להחזיר להן את התחושה של השליטה. החוויות שהן עברו שמות אותן במצב של איבוד שליטה ופה פתאום יש מישהו שמחזיר להן את זה ומתייחס אליהן בכבוד".

מפחדות פחד מוות מלספר

מרכז "בת עמי" הוקם לפני עשור בבית החולים הדסה עין כרם. בשונה מממרכזי סיוע המעניקים ליווי ותמיכה נפשית לנפגעי תקיפה מינית, "בת עמי" מעניק טיפול רפואי מניעתי ומשמש המרכז היחיד בירושלים הפועל בתוך בית חולים. מלבדו פועלים בארץ עוד שלושה מרכזים דומים בבתי החולים וולפסון, בני ציון וסורוקה

במהלך התקופה מאז הוקם חלה עליה מתמדת במספר הפונים בבקשה לקבל סיוע וטיפול רפואי. על פי נתונים שהגיעו לידי "ידיעות ירושלים", מ־72 פונים בשנת 2009, המספר טיפס בהדרגה ל־173 ב־2018. עוד עולה כי 85% מכלל הפונים למרכז הן נשים. אופי הפניות נע מאונס לפגיעות מיניות, לרבות בתוך המשפחה, ואלה כוללים בעיקר אוכלוסייה של ילדים כבני 10-11. נתון מעניין נוסף הוא גילאי הנפגעים: ארבעה חודשים ועד 79 שנה

הנתון המפתיע נוגע לשינוי שחל בקרב החרדים והמוסלמים. הנתונים מראים כי עד שנת 2016 לא היו כלל פניות של נפגעי תקיפה מינית בני הדת המוסלמית. בשנת 2017 היו כבר ששה פונים ושנה אחר כך המספר עלה לשבעה. "המורכבות שם יותר גדולה כי יש חשש לחיים", אומרת ד"ר באומן. "היה לנו מקרה של אישה פלסטינית מאחד הכפרים שבאה אלינו עם בתה בת ה־16. האם סיפרה שהאבא פוגע בילדה והילדה ניסתה להסתיר זאת. התחלנו לקלף ממנה את הפחד ואז היא חשפה מה חוותה. תוך כדי שיחה התברר שגם אחותה קורבן למעשיו של האב. דאגנו להגיע לכפר ולשלוף את הילדה מבית הספר ולהביא אותה אלינו. טיפלנו במה שאנחנו יכולים לטפל, אחר כך לקחנו אותן לבית מחסה כי יש סכנת חיים במקרה כזה". 

במקרה אחר נתקלה ד"ר באומן בנערה מוסלמית בת 12, שנחשד כי נאנסה והובאה לבדיקה, בתיווכו של איש צוות מהמגזר הערבי שעובד במרכז. "זה למשל מקרה שהתלבטתי אם לספר למשפחת הילדה את האמת על תוצאות הבדיקה. חשדו שהיה שם אונס, האדם שתקף אותה היה כנראה חבר של אחיה וזה קרה יותר מפעם אחת. בדקתי אותה והבנתי מה ראיתי", היא מספרת.

לצדה של ד"ר באומן, עם אנשי הצוות האחראי נמנות נורית זיידל לוי עובדת סוציאלית המרכזת את המרכז והאחות האחראית, איריס שלאיין.

מטפלים גם בגברים מהמגזר

מבחינה מגדרית מרבית הפונות מהמגזר הערבי הן נשים מוסלמיות, אבל זה לא תמיד כך. האונס שחווה נער הומוסקסואל ערבי כבן 16 נחרט בזיכרונה של מי שמנהלת את המרכז בשלוש השנים האחרונות. "היו שלושה בחורים ערבים שהגיעו אלינו", מספרת ד"ר באומל, "שלושתם היו הומוסקסואלים, שזה תחום חסר הגנה אצלם. צריך להבין שכשגברים נפגעים זה בדיוק אותן רגשות כמו נשים. אחד מהנערים הערבים שבא אלינו פחד פחד מוות, הוא לא רצה שהמשפחה תדע. הוא סיפר שהיה בקשר מסוים עם גבר מבוגר ממנו וזה נגמר באונס

"הוא הגיע אלינו כי היה חרד שנדבק באיידס, מכיוון שהבחור שביצע בו את המעשה השתמש בסמים. נתנו לו טיפול מונע והסברנו לו שאפשר לקחת דגימה ולבנות ראיות ל'ערכת אונס', הכוונה היא לערכות שבהן נשמרות הראיות למקרה שהנפגע ירצה אחר כך בבוא היום להתלונן במשטרה".

ד"ר באומן מוסיפה עוד פרט שממחיש בצורה מצוינת את החשש הכבד של אותם צעירים ערבים שפונים אליהם. "הוא כל הזמן ביקש מאיתנו לשמור על המקרה שלו בסודיות", הוא נזכרת. "שחלילה שום פרט לא ידלוף החוצה ושאף איש צוות ערבי לא יראה אותו ובאמצעותם, אולי, חלק מהסיפור שלו ידלוף החוצה. הבהרתי לו כמובן שזה לא יקרה כי כולם אצלנו מחוייבים לחיסיון רפואי, וזה הצליח להרגיע אותו".

ד"ר באומן מספרת כי בשנים האחרונות יש יותר פניות שמגיעות מכיוון מהמגזר החרדי. "אנחנו רואים שינוי בחברה החרדית", היא אומרת. "זו אוכלוסיה שמרנית והם לא נהגו להגיע אלינו מתוך איזו מחשבה שאת הכביסה המלוכלכת לא מוציאים החוצה. אנחנו יצרנו קשרים מיוחדים עם רבנים ומנהיגים מהקהילה החרדית שהבינו את משמעות העניין ועוזרים לנו בתהליך. אני חושבת שזה מה שיצר את השינוי. בשנים האחרונות יש יותר פניות וזה הולך ועולה".

"גם המטפלים בפוסט טראומה"

העבודה עם מקרי פגיעות מיניות עלולה להביא איתה מחיר נפשי לא פשוט. ד"ר באומן לא מכחישה שהיא סוחבת איתה את העבודה הביתה, כשהמקרים שהיא פוגשת צרובים בה ולעתים אף מקרינים אל המרחב המשפחתי. "אני לא בן אדם חרדתי אבל זה צף לפעמים", היא מודה. "כך למשל כשבתי בת ה־20 אמרה לי שהיא יוצאת לשוק, ישר עלה לי מקרה של מישהי בגיל דומה שפנתה למרכז אחרי שעברה תקיפה מינית קשה באחת מהסמטאות שם. ממש הפצרתי בה שתבטיח לי שלא תלך לסמטה הזאת.

"היה מקרה אחר כאשר הבן שלי היה בצבא ושכח איזשהו פריט לבוש אצל אחד החברים שלו. החבר אמר לו שהוא יבוא אלינו הביתה כדי להחזיר אותו ואני לא רציתי שהוא יגיע כי באותו הזמן הילדה שלי, בת 15, הייתה שם לבדה. הבן שלי ממש אמר לי שאפסיק לראות בכל אחד אנס. אז כן, בתחושתי גם המטפלים צורבים סוג של מצב פוסט טראומתי במידה מסוימת".

היו מקרים שנחקקו בלב שלך?
"
במציאות אני בדרך כלל לא בוכה, רק בסרטים. זה כנראה החינוך הרוסי שקיבלתי, אבל כן היו כמה מקרים שנגעו ללבי. באחד מהם הייתה ילדה שהגיעה אליי בלוויית אמה עם כוויה בעכוז. בהתחלה היא סיפרה שהלכה אחורה ונפלה וגם דבקה בגרסתה. לאט לאט, במהלך השיחות שעשינו איתה, היא סיפרה שאבא שלה מנסה לנצל אותה וכשהיא אמרה את זה לבי נשבר. הדמעות לא היו בחוץ אלא בפנים. אגב האמא אמרה שהיא בכלל לא ידעה".

לסיום, איך את מסבירה את העלייה בכמות הפניות אליכם?
"
המודעות לנושא ולחשיבותו עולה ולכן פונים אלינו יותר. יש פניות עצמיות, לפעמים המשטרה גם מפנה אלינו מקרים קשים ויש מקרים של ילדים שמובאים על ידי ההורים. מי שמחליט לפנות פשוט בא למודיעין בכניסה לבית החולים ורק צריך לומר 'בת עמי'. מיד הפקידה קוראת לאחות ולוקחת אותו לחדר שלנו".

לראות הופעה - ולתרום למרכז הסיוע

ביום שלישי הקרוב בשעה 19:30 יתקיים בתיאטרון ירושלים ערב ההתרמה השנתי של מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי אלימות מינית בירושלים. בערב יוקירו את מאות המתנדבות והמתנדבים במרכז וכן תהיה הופעה של אביתר בנאי – כשכל הכנסות הכרטיסים יהיה תרומה למרכז הסיוע, זאת כדי שיוכל להמשיך לתת שירותים לקהילה הירושלמית. 
כרטיסים ניתן לרכוש בקישור - להנחות ניתן לפנות למספר 052-6767444