יזן. אחיו הקטן ראה את הדם פורץ. צילום: באדיבות המשפחה

שבועיים אחרי מותו של יזן בן השלוש מניתוח שקדים בהדסה שהסתבך, ההורים נביל ובנאן אבו־סכראן אינם מעכלים את גודל הטרגדיה שלקחה מהם את ילדם הקטן. וכאילו כדי להוסיף אש למדורת היגון, כשבוע לאחר מותו הם קיבלו תזכורת מבית החולים כי עדיין שמור לו תור במרפאת 'אף, אוזן, גרון'. "תתקשרו אם יש שינוי או ביטול", נכתב בהודעה שהועברה אליהם.  

"הוא מת לי בידיים"

"הבן שלי נכנס לבית החולים בריא ויצא מת", אומר נביל. "אני לא ישן בלילות. התמונה של יזן כל הזמן בראש שלי, איך הוא היה מלא דם ומת לי בידיים. אשתי גם לא מעכלת. מאז האסון היא נמצאת בבית של ההורים שלה. במוקדם או במאוחר היא תחזור הביתה ואני לא יודע איך היא תסתדר ואיך אעזוב אותה לבדה כשאצא לעבוד. כל היום היא בוכה או ישנה, לא רוצה לוותר ואומרת: 'הרגו את יזן. נכנס לבית חולים על שתי רגליים ויצא לקבר'. נאא'ל, האח הגדול ממנו בשנה, לא מבין שיזן מת ואנחנו לא יודעים איך לספר לו. הם שני אחים שהיו כל הזמן ביחד, הרי אין הפרש גילים גדול ביניהם. נאא'ל גם היה עד למקרה, כל הדם השפריץ עליו כשזה קרה. הוא לא יודע איפה אחיו הקטן וכל הזמן שואל איפה יזן".

זה התחיל לפני כשלושה שבועות כאשר יזן עבר כמה הליכים רפואיים בהדסה עין כרם ובהם ניתוח להקטנת שקדים. בחלוף כמה שעות מסיום הניתוח שוחרר יזן לביתו בכפר ג'בל מוכבר. האב מספר כי למחרת הניתוח זיהה סימנים שמעידים כי לא הכול כשורה כשהבן התקשה לאכול ולבלוע ועל כן מיהר לקחת אותו לקופת החולים בכפר. "הרופא לא התרשם שיש משהו חריג. הוא בדק את הילד ושלח אותנו חזרה הביתה", משחזר נביל, ומספר כי באותו שבוע דאג לקחת את יזן פעמיים נוספות לרופא בקופת החולים בשכונה כדי לבדוק שוב את הבן שהתקשה להחלים מהניתוח.

הדם פרץ ברגע

שבוע לאחר הניתוח קרה האסון, כאשר יזן קם בבוקר וברגע אחד החל להקיז דם בכמויות גדולות. "התכוונתי לצאת לעבודה. יזן היה עם אשתי בבית, הלך איתה למעלה לתלות כביסה, וכשירדו למטה פתאום אנחנו רואים שמלא דם מתפרץ לו מהאוזניים והאף. אני מדבר על כמויות אדירות, לא טפטופים. אני רואה שיזן נהיה חיוור והעיניים שלו מתגלגלות. עלינו על האוטו אני ואשתי ומיהרנו למרפאת טרם שנמצאת לידינו". רופאי 'טרם' ביצעו בו החייאה, והנסיונות להשיבו לחיים נמשכו גם ב'שערי צדק', אך ללא הועיל.

לנביל בטן מלאה על בית החולים הדסה שבו בוצע הניתוח, ואת טענותיו למחדלים לכאורה הוא יכנס לכתב תביעה שלדבריו בכוונתו להגיש. "לא אוותר על כל טיפת דם של הבן שלי. איאבק, כי אם אשתוק זה יכול לקרות לכל אחד, ואני חושב שהמשטרה צריכה להתערב פה", הוא אומר, וממשיך: "מה היה כל כך בוער להם לשחרר אותו? בכלל, כל ההתנהלות שם היתה מאוד מוזרה. זה מתחיל בזה שהכול נעשה בבהילות בלתי מוסברת, כשלילה לפני הניתוח התקשרו אלי בסביבות 23:00 ואמרו שיש לחץ ורוצים להכניס את יזן לניתוח וביקשו שנגיע מוקדם על הבוקר. בשש בבוקר שוב התקשרו לבדוק איפה אנחנו ומה קורה. אחרי הניתוח גם זרקו אותנו באיזו מיטה במסדרון למעלה ומיהרו לתת מכתב שחרור אחרי בדיקה שארכה אולי שתי דקות".

זמן קצר לאחר מותו של יזן מהדסה נמסר כי הניתוח בוצע בידי צוות שכלל את מנהל המחלקה ועבר ללא כל סיבוכים. "הפעוט שוחרר לביתו בליווי הוריו, תוך תדרוך ההורים בשפתם (ערבית) על ידי רופא דובר ערבית מצוות המנתחים לגבי מה מותר ומה אסור לו לאכול ועל מה הם צריכים להשגיח. התדרוך כלל הצבעה על סיבוכים אפשריים וכיצד עליהם לנהוג אם יופיע סיבוך ובמיוחד דימום. האמור גם נכתב באופן הברור ביותר בסיכום המחלה לרופא המטפל בקהילה. להורים הודגש עם סימני קריאה  כי עליהם להגיע מיד לחדר המיון אם יופיע דימום או החמרה כלשהי במצב. מדובר בניתוח שמבוצע בתדירות גבוהה ורופאי המחלקה מציינים כי בשנים האחרונות לא אירעו סיבוכים חמורים לאחריו. כל צוות הדסה והנהלתה משתתפים בצערה העמוק של המשפחה", לשון ההודעה. גורם רפואי אומר כי במשרד הבריאות שינו לאחרונה את הנוהל בנושא ניתוח להקטנת שקדים. לדבריו, עד לא מזמן היה נהוג להשאיר את החולה ללילה אך  הנושא נבחן והנוהל שונה באופן שחולה אחרי ניתוח להקטנת שקדים משוחרר כיום אחרי שש שעות.

ההודעה לאחר מות הילד

בנוגע למסרון הביעו בבית החולים התנצלות והוסיפו: "מערכת הזימונים בהדסה מתעדכנת ממשרד הפנים וההזמנה לביקור במרפאה יצאה לפני הגעת העדכון".

נביל מלא כעס גם על הרופאים בקופת חולים כללית בג'בל מוכבר. "שלוש פעמים הוא נבדק אצלם לאחר הניתוח ואמרו לנו שזו כנראה דלקת ואם הוא לא ימשיך לאכול אז כדאי ללכת ל'טרם' ותו לא". 

יזן היה אמור לחגוג יום הולדת שלוש. ההורים רצו להמתין כמה ימים עד שמצבו ישתפר כדי שיוכל לבלוע ולטעום מעוגת יום ההולדת שיכינו לו. אבל הילד הקטן לא זכה לאכול מהעוגה, ובמקום לחגוג לו יום הולדת קרה הנורא מכול. 

מ'כללית' נמסר: "ראשית אנו משתתפים בצער המשפחה. במרפאה נרשמו שני ביקורים. הראשון נערך יומיים לאחר הניתוח, במסגרתו האם הגיעה לבדה להמרת מרשמים שקיבלה מבית החולים. הביקור השני בוצע שלושה ימים לפני פינוי הפעוט לבית החולים. בביקור זה, הפעוט הובא למרפאה על ידי אמו בתלונה, כי אינו אוכל (מצב שכיח ורגיל לאחר ניתוח שכזה). הפעוט נבדק ביסודיות ולא נתגלו ממצאים חריגים או מדאיגים, למעט חשש להתייבשות ובשל כך, הרופא הפנה את הפעוט למוקד לרפואה דחופה לקבלת נוזלים".