האחות אורלי מהיחידה לטיפול נמרץ ילדים יחד עם ליאן. צילום: דוברות הדסה

החיוך שאחרי: שבועיים אחרי שנדרסה במהלך טיול משפחתי בבית לחם, ליאן בת 6, פלסטינית מחברון שחייה היטלטלו בין חיים למוות ושהפכה משותקת מהצוואר ומטה, חייכה בפעם הראשונה. "זה היה רגע מרחיב את הלב", סיפר ד"ר אמיר זילכה, רופא בכיר ביחידה לטיפול נמרץ ילדים בביה"ח הדסה עין כרם.

"זה קרה באחד הבקרים כשבאתי לבדוק אותה. לפני כן היו לנו כמה ימים של ספק אם היא מבינה מה שאנחנו אומרים לה והאם תנועות העיניים שלה מכוונות או לא כי זה לא היה לגמרי ברור. אמה אמרה לה 'הנה ד"ר אמיר, תחייכי'', ופתאום היא חייכה. ואז היה ברור לנו שיש הבנה מצידה", שיחזר ד"ר זילכה.

התאונה קרתה לפני כמה שבועות בבית לחם במהלך טיול רגלי שעשתה עם משפחתה, רכב שנסע במהירות פגע בליאן, היא נדרסה ונגררה למרחק רב. "היא הובאה לביה"ח די מהר אחרי האירוע, תחילה ליחידת הטראומה שם בדק אותה צוות רב תחומי ואחרי הערכה ראשונית התברר שיש לה פגיעות קשות מאוד בגפיים ושעיקר הפגיעה היא בעמוד שדרה צווארי, מה שאומר שהיא למעשה משותקת מהצוואר ומטה כולל פעולות נשימה. היא הגיעה בסכנת חיים. אם לא היו מנשימים אותה מיד בדקות הראשונות אחרי התאונה, סביר שהיתה סובלת גם מנזק מאוד קשה כתוצאה מחוסר חמצן", אמר ד"ר זילכה.

ד"ר אמיר זילכה. צילום: באדיבות דוברות הדסה

האם נאדיה לא משה ממיטתה ומייחלת שליאן תשוב לדבר ולנשום בכוחות עצמה. "היא נהנתה מאוד בטיול. לפני התאונה, היא כל הזמן היתה שמחה ותמיד צוחקת, גם מאוד אהבה את בית הספר. היא שומעת מה קורה סביבה אבל לא יכולה להגיד מילה, נושמת באמצעות המכונה. הלוואי והנשימה תחזור, אני לא יכולה לתאר כמה אני מודאגת", אמרת נאדיה ובקול סדוק מבכי מנסה לדבר עם הבת ליאן  ולגרום לה להגיב. "תצחקי, למה את לא רוצה לצחוק? את הלב שלי, החיים שלנו". לנאדיה יש עוד שתי בנות וחמישה בנים, מאז האסון היא בקושי נמצאת בבית.

הימים הראשונים היו קשים והם כללו טיפול מאוד אינטנסיבי כשלא היה ברור אם תתעורר ומה יהיה מצב ההכרה שלה.

מה אתה מרגיש כרופא כשאתה רואה ילדה קטנה שברגע אחד החיים התהפכו עליה ואולי לא תשוב ללכת? 
"כשיש ילד שפצוע בצורה כל כך קשה, ברגעים החריפים והאקוטים אתה מתרכז בטיפול עצמו, אחר כך כשיש רגע לנוח אתה יכול לעצור שניה ולחשוב. זה כמובן מאוד קשה, וזה מצטבר לאורך השנים כי יש הרבה מקרים שאנחנו מטפלים בהם. מצד שני יש גם תחושת סיפוק, הצד החיובי של עניין, שכן בהרבה מקרים אנחנו מצליחים להציל חיים ולשפר את יכולת התפקוד וזה נותן הרבה כוח להמשיך".

ליאן תלויה בהנשמה מכאנית, הדבר היחיד שמסוגלת לעשות הוא להניע מעט את הלשון, השפתיים ובעיקר את העיניים. "היא מזהה את כולם אבל לא מסוגלת להפעיל שום שריר אחר בגוף. המשפחה סביבה כל הזמן והצוות צמוד אליה 24 שעות ביממה דואגים לה לבידור, למשל סרטונים בטאבלט. מבחינתנו הדבר החשוב הוא שהקוגניציה שלה לא נפגעה. היא מבינה ומסוגלת לתקשר וזה נותן אופק לשיקום. הסיכוי שלה להתאושש לבד לא גדול אבל לא מאבדים לגמרי תקווה, היא תעבור למוסד שיקומי ברגע שיימצא המקום המתאים עבורה".

בשבוע שעבר החליט צוות הרופאים והאחיות להוציא את ליאן בפעם הראשונה החוצה, אל מחוץ לקירות החדר לטיפול נמרץ שבו נמצאת כדי לעודד את מצב רוחה. "היא היתה רבע שעה בשמש, לא מדברת, אבל מתקשרת באמצעות החיוכים והעיניים", אמרה האם נאדיה, "אנחנו מקווים לטוב, הנהג שפגע בה, שאלוהים יסלח לו. אני מתפללת לאלוהים שרק תוכל לנשום ואני כל הזמן מדברת איתה".