מיון שערי צדק השבוע. צילום: נופר רומי

בכניסה למיון של הדסה עין כרם בשבוע שעבר מקדמים את פני הבאים שלוש מיטות. ממש כך - במסדרון. על הראשונה שוכבת בחורה צעירה, נראה כי היא מנסה לישון. המיטה הבאה ריקה, השכנים אומרים שככל הנראה בעליה הלך להתפנות. במיטה השלישית שוכב ש'. בחור צעיר, עוד לא בן 18, שנמצא באותו המקום מהערב הקודם. ש' הוא ממש לא היחיד שמצא את עצמו לפתע במסדרון. זה המצב במרבית בתי החולים בארץ בשבועות האחרונים, כשהמוסדות הרפואיים קורסים תחת הנטל של כמות החולים. בתי החולים הירושלמים הדסה ושערי צדק נמצאים בחלק העליון של הרשימה וסיור בשניהם הוכיח שהמסדרון חזר להיות חלק בלתי נפרד מהנוף של המטופלים. כל זאת לבד מהשביתה בהדסה שגרמה לסבל גדול עוד יותר.

במסדרון, בלי וילון

בחזרה אל הנער. "אתמול הלכתי עם חברים למשחק של בית"ר", הוא מספר, "שתינו בחניון לפני המשחק אלכוהול, הרבה מאוד". לדבריו מצאו אותו בשירותים של האצטדיון והזמינו לו אמבולנס. הוא הגיע לבית החולים, לשם הוזעק גם אביו, שיושב על כיסא לצידו מאז. "אני אוהד של בית"ר בעצמי", אומר האב, "אבל אני מקווה שהוא ילמד מזה משהו. הלוואי ולא היה מגיע למצב הזה". 

אל ידו של ש' מחוברת אינפוזיה. כל חצי שעה מגיע אח ומחליף לו אותה בחדשה, בתקווה שהנוזלים יסייעו להפחית את כמות האלכוהול בדמו. "אנחנו מקווים שבקרוב יעשו לו שוב בדיקות ויחליטו שהוא יכול ללכת הביתה", אומר האב. לדבריהם, אף אחד לא דיבר איתם על הקצאת עמדה בה יש וילון, בטח שלא על מעבר לחדר

ש' ואביו בהדסה. צילום: נופר רומי

כמה מיטות לידם יושבת אם לצידו של בנה, בחור צעיר בשנות ה־20 לחייו. השניים הגיעו מאחד היישובים בבנימין להדסה, כך לטענת האם, כי שמעו על המצב הקשה בחדרי המיון וקיוו שדווקא שם יאיר להם המזל. "הגענו אתמול בערב ומאז ראו אותו כמה רופאים צעירים. לא הגיע אף מומחה למרות שהוא צריך", מתלוננת האם

"אמרו לנו כבר בשמונה וחצי בבוקר שאחרי שהמומחה יחתום על מכתב השחרור נוכל ללכת, עברו שעות ואנחנו עוד מחכים".

ההמתנה שלא נגמרת

כמה מיטות נוספות אל תוך חדר המיון יושבת צעירה בשנות ה־30 לחייה. היא נמצאת על אותה מיטה מאז שעות הערב של היום קודם לכן, לצידה יושב בעלה. "לא האמנתי שבית חולים יאפשר שהייה כל כך ארוכה בחדר מיון", היא אומרת, "אני מקווה להשתחרר בקרוב ואני רק מתפללת שלא אחזיר איתי משהו שידביק את התינוק שלי. הוא רק בן חודש, עוד לא מחוסן כמעט לכלום". 

בעלה מספר כי השניים לא נערכו לשהייה כה ארוכה וכי בקרוב יאלץ לעזוב את אשתו וללכת לטפל בבנו. בסך הכל נספרו באותו המועד שמונה מיטות במסדרון. המטופלים סיפרו כי אומנם הם לא מקבלים פרטיות, אבל מבחינת הטיפול הרפואי הם יחסית מרוצים

חדר המיון בהדסה. צילום: נופר רומי

אנחנו ממשיכים למחלקות הפנימיות. בשבועות האחרונים זועקים מנהלי המחלקות הפנימיות בבתי החולים השונים בארץ כי המצב על סף אסון. דיווחים על אנשים מאושפזים במסדרונות וכאוס מדירים שינה מעיני האזרחים. בהדסה עין כרם שלוש מחלקות שכאלה. בדיקה מהירה העלתה כי באף מסדרון לא נמצאה מיטה. המצב יחסית טוב

"המסדרון לוקסוס"

בשעות אחר הצהריים של אותו היום הגענו גם למרכז הרפואי שערי צדק. היעד הראשון: פנימית ד'.

כבר ברחבת הכניסה המקדמת את פני הבאים אפשר היה להעריך את מידת העומס - מיטות על גבי מיטות שמחכות לאנשי כוח העזר שיבואו ויכניסו אותם, יושיבו עליהם אנשים

ראשונות במחלקה היו אם ובתה שאושפזו במסדרון המחלקה יומיים וזאת לאחר יומיים בהם שהו במיון. האם, בשנות ה־80 לחייה, התאשפזה בשל דלקת ובתה סעדה את מיטתה לאורך השבוע האחרון, בין אם במיון או במחלקה. "המסדרון של המחלקה הוא לוקסוס לעומת המסדרון של המיון", מספרת הבת, "שם, בפעם הראשונה בחיים שלי מצאתי את עצמי מרימה את הקול על אדם זר". 

איפה ישנת בימים האחרונים? 
"ביומיים הראשונים ישנתי על כיסא כזה", היא מפנה את ידה לעבר כסא עץ מרופד קלות, "במחלקה כבר קיבלתי כיסא טוב יותר. אמרתי לוקסוס, לא?".

איך אתן מסכמות את החוויה?
"נכון, צפוף ואין פרטיות. זה לא נעים, אבל זאת לא אשמת הרופאים. בית החולים היה בסדר גמור, מה לעשות שהרבה אנשים חולים?".

לאחר הביקור במחלקה הפנימית המשכנו לחדר המיון בו העומס התחיל עוד לפני הכניסה לחדר עצמו. לא פחות מ־15 מיטות נספרו מפוזרות במסדרון המיון, מאויושות על ידי קשישים, צעירים, יהודים וערבים

"אמא שלי בת 90 עוד מעט", סיפר שמעון מרדכי, בנה של פהימה אשר ישנה במיטתה, לעיני העוברים ושבים. לדבריו, אימו נמצאת במקום כבר קרוב ליממה ואין צפי לשחרורה. "בהתחלה היא הייתה פה עם העובדת הזרה שלה, אני הגעתי לפני כמה שעות להחליף אותה", הוא אומר. לדבריו, בשעות שחלפו לא הגיע אף אדם לדרוש בשלומה של אימו. "איך הם יכולים לדעת מי ראה אותה ומתי? זה לא שיש לה חדר, היא באמצע המסדרון", אמר

שמעון מרדכי,  ליד אמו פהימה בשערי צדק. צילום: נופר רומי

אי הידיעה לגבי משך השהות הובילה את שמעון ואחיו לחלק את השהות לצד אימם למשמרות. "אין מה לעשות, כל אחד יבוא ויהיה איתה כמה שהוא יכול עד שהיא תשתחרר". 

במיטה הבאה שוכב בחור צעיר, תושב אזור ירושלים, יחד עם אביו. השניים נמצאים במיון מאז יום האתמול וממתינים למוצא פיו של רופא שיקבע האם משתחררים או עוברים לאחת המחלקות

"אני מבין שאין מקום", אומר הצעיר, "ברור שזה לא נוח ולא נעים לשכב כך באמצע מסדרון, אבל אנחנו מקווים להשתחרר בקרוב". 

מיון שערי צדק השבוע. צילום: נופר רומי

סיבוב קצר נוסף בפנימית מגלה שהאם ובתה, אלו ששודרגו מהמיון למחלקה, השתחררו. את מקומן במסדרון תפס בזמן הזה גבר בגיל העמידה. לידו אישה שמנסה לשאול את הרופא כמה זמן ייקח עד שיגיעו לחדר. השאלה נותרה עומדת בחלל האוויר הצפוף עד אפס מקום. כי ככה זה בימים אלה בבתי החולים בעיר – כשהמסדרונות הפכו לחדרים החדשים.

משערי צדק נמסר: "עומס בחדר מיון ובמחלקות הפנימיות ומיטות פרוזדור אינו חזיון נדיר בבתי החולים בארץ, ובעיקר במצבי קיצון בחדשי החורף.הצוות מתמודד עם מציאות זו, רואה את האדם ולא רק את המחלה ועושה ככל יכולתו לרכך למטופלים את השהייה הארוכה במיון ביחס חם וברגישות לצרכים שלהם ושל בני המשפחה המלווים".

מנהל האגף הפנימי בהדסה, פרופ׳ אריה בן יהודה: "למרות הקשיים לאחרונה, כל הצוותים - החל באחים והאחיות, הרופאות והרופאים ושאר צוותי מנהל ומשק, מתגייסים יחד למען החולים ועושים כל שניתן עבורם".