זירות שבהן התגלו גופות רק לאחר כמה ימים. צילום: זק"א
הבדידות של המאה ה־21 מביאה להתרחבות התופעה של אנשים שמתים לבדם בביתם, ומתגלים רק לאחר זמן רב, כאשר הגופה, לא עלינו, נרקבת. כך, רק בשבועיים האחרונים טיפלו מתנדבי זק"א בשלושה מקרי מוות בירושלים שבהם הגופות היו במצב ריקבון.

מדובר באנשים ערירים שמצאו את מותם בבתיהם ורק כעבור כמה ימים התגלה הדבר. על פי הארגון, מתחילת השנה נספרו בירושלים 17 מקרים כאלה. מתנדב זק"א, צבי יורוביץ: "אלה מראות מזעזעים. זה אינו דבר שאדם רגיל יכול לעמוד בו".

בזירה עם סרבלים ומסכות

רק בשבוע שעבר נקלע יורוביץ, שמתנדב בארגון כבר קרוב לעשור, לשני אירועים שבהם נתגלו גופות של אנשים מבוגרים ועליהן סימנים קשים של ריקבון.

"מיד אחרי צום תשעה באב התקבלה קריאה על ריחות לא נעימים שעלו מבניין באזור תלפיות. באנו ועשינו מה שאנחנו צריכים לעשות. במקרה כזה אנחנו מכניסים תחילה מתנדב פנימה שיאוורר את החדר עד כמה שניתן, ימצא פתחי אוורור, אם זה חלון, דלת או כל דבר אחר, כדי ששאר המתנדבים בצוות יוכלו להיכנס. אנחנו מגיעים עם סרבלים, ערדליים ומסכות, מצטיידים בלבוש מלא ורק אחר כך יכולים להתחיל טיפול. אני יכול לומר שהמקרים הללו מזעזעים מאוד", הוא מספר.

"כשהקריאה היא על גופה במצב ריקבון, אני מתכונן נפשית", מספר יורוביץ. "אחד המקרים השבוע היה בדירה שבה התגלתה גופה של אישה במשקל של 120 קילו שהיתה בדירתה כמה ימים בקיץ הירושלמי. הפעם זה הצריך תגבור. היינו 12 מתנדבים בזירה. עבדנו שעות ארוכות עד אמצע הלילה עד שפינינו את הגופה וסיימנו את עבודת הניקיון. יומיים אחר כך נקראנו לשכונה אחרת לטיפול בגופה נוספת של אדם מבוגר. אני זוכר שהאבטיח עוד היה על השולחן והרדיו דלק. הוא פשוט נפל, קיבל מכה בראש ונפטר, ולקח כמה ימים עד שגילו איתו, גם פה בעקבות הריח הנורא שעלה מהדירה. זה מקרה קלאסי של אדם שנשכח, שלא היה מי שיבקר אותו. אם בן משפחה או שכן היו מגיעים אולי היינו יכולים להציל אותו".

זירות שבהן התגלו גופות רק לאחר כמה ימים. צילום: זק"א

17 מקרים של גופות של אנשים ערירים שנמצאו בבתיהם היו בירושלים מתחילת שנת 2019 ועד היום. "אנחנו בתור מתנדבי זק"א רגילים לראות את המראות האלה, אבל לראות גופה במצב כזה זה משהו שאדם רגיל לא יכול לשאת. זה דבר קשה ויכול להיות מאוד מזעזע, תלוי בחומרת הריקבון של הגופה", אומר יורוביץ. "יש מתנדבים מנוסים ומיומנים שאפילו להם קשה מאוד להתמודד עם המקרים האלה. הם מגיעים לזירות ולעיתים לא יכולים לעמוד בזה אבל מתמודדים. זה לא פשוט

"אנחנו עושים הכל בהתנדבות בלי לקבל שקל. כשיש קריאה אני עוזב הכל והולך לטפל בכבוד המת. גם אבי מתנדב כבר 30 שנה בזק"א, שתחגוג 30 בקרוב. אצלנו זה במשפחה. גם שני אחיי מתנדבים בארגון, בבית שמש ופתח תקווה".

הילדים שוכחים את אבא

במקרים רבים מתנדבי זק"א הם אלה שמודיעים לבני המשפחה על דבר המוות. "זה לא נעים שאנחנו צריכים לבוא ולספר למשפחה שאבא או אמא מתו ככה בבית בגלל שאף אחד לא ביקר אותם או אפילו הרים טלפון כדי לבדוק שהם בסדר. זה קורה לעיתים קרובות מדי שמדובר באדם ערירי שיש לו משפחה וילדים אבל הם שוכחים את אביהם

 צילום: זק"א

"לדוגמה, בבניין שאני גר יש אישה מבוגרת שכל בוקר יוצאת ומשקה את העציצים. בימים שאני לא רואה אותה אני דופק לה. אלה מקרים שאפשר לחסוך אותם, אם כל אחד יפנה קצת יותר תשומת לב לבני המשפחה והשכנים שלו", אומר המתנדב. התופעה גדלה עד כדי כך שבארגון החליטו לפתוח בקמפיין כדי להעלות את המודעות בציבור. כותרת הקמפיין היא: 'שכן, שים לב אם אני חסר - דפיקה אחת ביום ויחד נציל חיים'. 

יורוביץ: "כשאני מגיע הביתה אחרי מקרים קשים כאלה, הדבר הראשון שאני עושה זה לחבק את הילדים שלי ולהתפלל שיאהבו אותי, הרי כולנו מתבגרים בסוף. אם יש בבניין שלכם אדם שזקוק לעזרה או חי לבד, איני מבקש שתשבו איתו לארוחה, רק תדפקו על הדלת מדי פעם, לראות שיש תגובה מהאדם".