אלמליח. "זהו ניצחון ציבורי". צילום: יואב דודקביץ'

בחודש הבא זאת תהיה הפעם השנייה בחיי שאעמוד מול המחבל שכמעט והרג אותי. את הפעם הראשונה אני זוכר רק מסרטון הדקירה ומכאבי השיקום, אך את הפעם הזאת אזכור לפרטי פרטים, אעמוד זקוף ואסתכל בעיניים לאיש שניסה לרצוח אותי. בשבילי זאת תהיה סגירת מעגל. ניפגש באולם המשפטים בבית המשפט המחוזי, שלב הטיעונים לעונש, שלב מכריע וחשוב בו דנים בעונשו של הנאשם, כי עד שהוא לא יקבל את הדין שלו אני לא אהיה שקט.

אני לא חושש מהמעמד, להיפך. אני סקרן לראות מי הוא אותו בן אדם שדקר אותי והתכוון לדקור עוד רבים אחרים. זה לא יהיה כמו לראות אותו בסרטונים או בתמונות, אלא ממש במציאות, לעמוד מולו פנים מול פנים. זה הניצחון הפרטי שלי אחרי שנה קשה של שיקום, כשמסביבי המשפחה הקרובה והתומכת שלי והוא מאחורי דוכן הנאשמים. ועוד יותר - זהו ניצחון ציבורי, סמל למקרים אחרים שבתקווה לא יגיעו. 

אין לי הרבה ציפיות מהמשפט אבל אם יקבל את מה שמגיע לו זה יביא לי הרבה נחת בתקווה לעונש המרבי שיכול להיגזר עליו. הפיצוי הכספי לא יחזיר לי את הבריאות ואת המכה הקשה שקיבלתי, אבל חשוב לי שהוא יקבל כגמולו. 

מאחר ואני לא זוכר את רגעי הדקירה, אתמקד בעדות שלי בטיפול הרפואי ובשיקום שעברתי. בסופו של דבר קיבלתי את החיים שלי במתנה ואני אקח את זה בשתי ידיים. מאולם המשפטים אצא לחיים החופשיים שלי והוא? הוא ילך לכלא.

הכותב עבד כמאבטח בתחנה המרכזית בעיר ונפצע קשה בפיגוע דקירה

הביאה לדפוס: ליהי שי־שקלרניק