ראובני על רקע המשתלה ההרוסה. צילום: קותי פונדמינסקי

שבוע לאחר שהדחפורים עלו על "משתלת ראובני" הוותיקה במושבה הגרמנית, רחמים ראובני עדיין מתקשה לעקל את המראה וההריסות שנותרו מהמשתלה בה חי ועבד קרוב מעל לשישים שנה.

ראובני אמר למיינט בעצבות: "כל החיים והשורשים שלי כאן. פה זאת נחלת אבותיי. איך עושים דבר כזה. שהשופטים יגיעו לפה ויראו על מה הם חתמו. אין לזה שום הצדקה".

ראובני ממשיך להתגורר בביתו הצמוד למשתלה ולא יודע מה עוד אפשר לעשות. "האמת אני מיואש כבר. הרסו לי את כל החיים", אמר ראובני למיינט, "המשפחה שלי גידלה כאן הכל מאפס. בהתחלה לא היה כאן כלום. עכשיו הרסו כל מה ששתלנו עצי פרי וכל מה שהיה כאן".

ההרס במשתלת ראבני. צילום: קותי פונדמינסקי

בחודשים האחרונים החל מאבק ציבורי למען ראובני, ופעילים חברתיים ניסו לשכנע את רמ"י לעכב את ביצוע הצו ולאפשר לראובני לסיים את חייו במשתלה שהייתה מרכז חייו. בשלישי שעבר, כזכור, הגיע צוות מטעם רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) למתחם המשתלה לאחר שהסתיימו כל ההליכים המשפטיים והערעורים בבתי המשפט. צוות מיוחד פינה תחילה את גגות האסבסט, ולאחר מכן דחפור עלה על כל המתחם, ובין השאר נהרסו המבנים הארעיים והחממות.

ההרס במשתלת ראבני. צילום: קותי פונדמינסקי

המשתלה הוקמה לראשונה בשנות ה־50, אך הבעלות עליה לא הוסדרה חוקית מעולם בטאבו. בעליה הוא רחמים ראובני, גבר ערירי בן יותר מ־80 שנה, אך עדיין עצמאי ומתפקד. כבר בשנות ה־80 עשתה המדינה ניסיון לפנות את המשתלה מהמקום, אך בסופו של דבר הגיעו להסדר בתיווכו של עו"ד אוריאל פרוקצ'יה, ונקבע כי כל עוד ראובני חי ועצמאי יתאפשר לו להפעיל את המשתלה, אך הוא לא יורשה להעביר את המתחם בירושה או בכל הסדר קנייני אחר לבעלות של צד שלישי.

לטענת ראובני, עוד כשהיה ילד בשנות ה־50, לפני 65 שנה, העבירה המדינה את משפחתו למתחם בקצה עמק רפאים - ממקום מגוריהם הקודם על קו התפר בצפון העיר, באזור שהיה חשוף לירי צלפים ירדנים מגבעת התחמושת. בתקופה ההיא ערך הקרקע באזור המושבה הגרמנית היה נמוך במיוחד ואיש לא חשב שמחירי הנדל"ן באזור יגיעו לרמתם הנוכחית.

במשך השנים צומצם בהדרגה השטח החקלאי של המשתלה לטובת בנייה של מבני ציבור בסמוך והסדרת כבישים ודרכים. השטח שנותר נמצא כיום באזור מבוקש מאוד, שהרבה יזמי נדל"ן לוטשים אליו את עיניהם.