פאב הז'בוטינסקי. צילום: אדווה חולי

לפני כמעט מאה שנים עלתה בישראל המנדטורית שאלת זכות הבחירה לנשים. כשזאב ז'בוטינסקי שמע על כך שהמנהיגים הדתיים והחרדיים סירבו להעניק לאישה את הזכות להשתתף במשחק הדמוקרטי הוא יצא מכליו.

השבוע, נזכרתי בזעם של ז'בוטינסקי המנוח, כששמעתי על הכוונה לסגור את הבר הקרוי על שמו. בתוך כל הסערה, רק מעטים יודעים ששיאון פאר, הבעלים של הבר, הוא ההגדרה המדויקת למלח הארץ. בדיוק מסוג האנשים שז'בוטינסקי היה רוצה שיובילו את המדינה הציונית. חילוני, ציוני ובעל אג'נדה חברתית מוצקה.

אביו של שיאון, שמשון, הוא מגיבורי הקרב המיתולוגי בחווה הסינית בזמן מלחמת יום הכיפורים וסגן המנהל המיתולוגי של הגימנסיה העברית בירושלים. בזכותו, בוגרי התיכון היוקרתי, מכירים כל שעל בארץ ישראל ולא במקרה הוא קרא לבנו, שיאון, על שם שמו השני של נחל החרמון.

שיאון שולט היטב בהיסטוריה ובחר להקים את הבר שברשותו דווקא בביתו הירושלמי של ז'בוטינסקי ולספק מקום בילוי נוסף לירושלמים בשבת. לו ז'בוטינסקי היה חי היום, הוא היה גאה בו - לא רק על השמירה על הצביון הפלורליסטי בעיר, אלא גם על המלחמה בממסדים התורניים שז'בוטינסקי תיעב כל כך.

במשך חמש שנים זה עבד לשיאון. הוא קיצר את שם המקום לז'בו, העסיק סטודנטים מקומיים והפך את המקום לאחד המקומות הפופולאריים בעיר. השבוע הוא נכנע והסיבה מעציבה - בעלת המקום, אישה שומרת מצוות, שסבלה מהצקות חוזרות ונשנות על רקע חילולי השבת במקום, העמידה בפניו דרישה מיוחדת: להכשיר את המקום באופן שבו לא יפעל בשבת ויספק רק מזון כשר. פאר סירב והודיע על סגירת המקום.

התגובות לסגירה היו פבלוביות. שוב ראינו את הדיבורים הכנועים על כך שירושלים מתחרדת ועל כך שאין שום סיבה להישאר כאן. היו גם מי שהאשימו את ראש העירייה החדש. באותה הנשימה המגיבים אף הציעו לכל החילוניים לעזוב את העיר. כנראה, במילונם המשובש, נטישת העיר איננה כניעה.

מי שמכיר באמת את ירושלים יודע שמדובר בשטות, הרי זהו אינו המעוז האחרון שנסגר כאן. כיום מונחות בפני הירושלמים עשרות אפשרויות ליציאה בערבי שבת, הרבה יותר מאשר לפני עשור. לא פחות מכך, ירושלים הפכה למרכז קולינארי של אוכל לא כשר. אם אינכם מאמינים לי - אתם מוזמנים לנסות ולהזמין שולחן ב'מחניודה' ולברר האם יש כבר מקום פנוי בפברואר או שכבר הכול תפוס.

בסופו של דבר אווירה יוצרת מציאות. הכלל הזה נכון גם בעולם המסעדנות ובוודאי בחיי הלילה. תשאלו את שיאון פאר. האינסטינקט הטבעי שלו היה לפתוח מקום חדש בירושלים, אבל לאחר שהוא שמע את התגובות הנסערות, הוא הבין שאולי הוא צריך להקים את הבר הבא שלו דווקא באזור המרכז. שם לא תהיה התחרדות בקרוב. שם הוא ילך על בטוח.

שיאון הוא לוחם בן לוחם. זה הזמן להשתתף במלחמה על דמותה של ירושלים ולהקים עוד מקומות בילוי. לא כאלה שיפרו את הסדר הציבורי או את הסטאטוס קוו, אלא כאלה שישאירו את הירושלמים בעיר ויוכיחו שהעיר יכולה להיות בירת כל תושביה: החילונים והחרדים. בדיוק כמו שתכנן בעבורנו זאב ז'בוטינסקי.