אנשי 'בכלל' עם האחים הדיה | צילום: יואב דודקביץ'

יוצאים מן הכלל

מי אנחנו: גרשון פרו (32) ואלדר בוזגלו (27).

למה כדאי שתשמעו עליהם: כי הם היו מספיק אמיצים להקים את בר 'בכלל' בבניין כלל, אולי המקום הכי נשכח בעיר. 

אז מה הסיפור? כל מי שהיה אפילו פעם אחת בבניין 'כלל' מכיר את התחושה, משהו שבין סוף העולם לאזור הדמדומים של שנות ה־70', שנובע מהכמות הבלתי נתפסת של אספלט, מבנה ארכיטקטוני הזוי ובעיקר אווירה עייפה ודכאונית.

אל תוך כל זה נכנסו לאחרונה בוזגלו ופרו, שהחליטו להקים דווקא כאן את הבר שלהם. "עבדנו בשוק וראינו שמבחינתנו המצב שם לא סימפטי כי מאוד עמוס וצפוף", אומר פרו. "רצינו להקים מקום וחשבנו שאין לנו מה להציע בתוך השוק ובניין כלל נראה לנו פתאום כמו אופציה טובה. אני זוכר את הפעם הראשונה שנכנסתי לשם בטעות. כבר אז נחקקה בי חוויה של 'מה זה ההזיה הזו ומה זה הבניין הזה'".

פרו ובוזגלו החליטו שבשטח הציבורי העצום הזה יש פוטנציאל גדול והחליטו לנסות להחזיר את המקום לחיים. "זה הדרייב הראשון שהיה לנו כשפתחנו את המקום", מסביר פרו, ובוזגלו מוסיף: "חיפשנו מקום שיהווה פלטפורמה לאומנים צעירים, מוזיקאים, ציירים, שיבואו לפה וישתמשו במקום ויציגו את האומנות שלהם".

הם נכנסו לבניין 'כלל', נפגשו עם אנשי קהילת 'מוסללה' והגיעו להסכמה עם האחים ישי ואיילת הדיה, משקיעים שאמורים להקים במקום הוסטל בשנה הבאה, במטרה לעשות שימוש בחלל שלהם להקמת הבר. "העסק יצא לדרך בתחילת יוני והוגדר 'פופ־אפ' בר לאירועים", הם מסבירים. "יש לנו גלריה עם תערוכה מתחלפת פעם בחודש, ובכלל אנחנו מנסים לתת מקום לקהילות אומנים באזור. התגובות מעולות. גם מכיוון הסוחרים בבניין עצמו וגם מכיוון הבליינים, שפתאום הגיעו לבניין 'כלל' והופתעו לראות את המסיבות ואת המקום".

מה הצפי לשנה הקרובה? פרו ובוזגלו עובדים בימים אלה על קונספט מעט שונה ויפתחו את הבר שלהם בימים נוספים בשבוע. "אנחנו מנסים לבסס את המקום כבר שכונתי שממתג את עצמו כמקום לגיטימי לצאת אליו גם כשאין איזה אירוע", הם אומרים. "אנחנו רוצים לנסות לבסס תרבות פנאי חדשה בעיר. השאיפה המרכזית שלנו היא ליצור פה בבניין כלל מיקרוקוסמוס של אירועים – פיצה, גלידה, בר, גלריה. שהמקום יספק את כל מה שמחפשים".

"אני מקווה שהמקום יהיה מקום עם אמירה", מסכם בוזגלו. "שאומנים ירצו לעשות פה דברים מיוזמתם ושימשיכו להיות פה אירועים גדולים. שבעוד שנה אנשים בבניין ירגישו שהתדמית השתנתה עבור הסוחרים ועבור כולם".

דון קישוט

מי אנחנו? מתן מזרחי (33), דוד ביבי (36), יעל פינק (30) ואתי ביבי (43).

ועדת קישוט | צילום: יואב דודקביץ'

למה כדאי שתשמעו עליהם: כי הם לוקחים את המרחב הציבורי כפרויקט ומנסים לשפר את התדמית העיצובית שלו.

אז מה הסיפור? כמה פעמים עברתם באחת השכונות בירושלים וסיננתם לעצמכם ש"עם קצת השקעה המקום הזה היה נראה מדהים?" למזלה של ירושלים יש כמה אנשים שאינם מסתפקים בסינון משפטים שכאלה לאוויר – אלא הולכים ומשנים את המרחב הציבורי. קבלו את 'ועדת קישוט', קולקטיב של אומנים ששמו לעצמם למטרה להפוך את ירושלים ליפה יותר, עיצובית יותר.

"ראינו מקומות מוזנחים וזה הדליק משהו", מסביר מזרחי. "בדקנו וגילינו שאין גוף מסודר לעיצוב המרחב האורבני. בכל ירושלים אין אף גוף שמסתכל על המרחב מן הזווית האומנותית. אז התחלנו לקחת אזורים שלמים ולהתייחס אליהם בצורה הוליסטית יותר, כשהמטרה העיקרית היא שהמרחבים המוזנחים יעוצבו. התחלנו לדבר עם גופים בעירייה שיממנו אותנו והם מיד שיתפו פעולה".

אחד הפרויקטים הגדולים של 'ועדת קישוט' הוא נחלת שבעה - אחת השכונות הוותיקות והמוזנחות בעיר. "מספיק להסתובב שם כדי לחוות את הריחות וההזנחה", אומר מזרחי. "אז התחלנו בפרויקט מתמשך במקום - עשינו כמה ציורי קיר, פיתחנו קשרים בין התושבים לסוחרים, העירייה התקינה מנורות. המטרה הסופית היא שאנשים ייקחו אחריות על המרחב שלהם".

מטרת העל של 'ועדת קישוט' היא להגיע לכל המרחבים בארץ. מלבד ארבעת החברים המוזכרים פה, הם פתוחים לכל מי שרוצה להצטרף ומקבלים לפרויקטים שלהם אומנים רבים. "חשוב לציין שהמטרה בעבודה שלנו היא שכולם ירגישו בנוח במרחב", מדגיש מזרחי. "ככה שאנחנו לא מכניסים פוליטיקה לעיצובים שלנו ויוצרים בדרך כלל דימויים נעימים. נכון, תמיד קיימים אלה שיגידו שזה צבעוני מדי או לא מוצא חן, אבל בסופו של דבר רוב האנשים שאנחנו פוגשים מרוצים ממה שאנחנו עושים".

מה הצפי לשנה הקרובה? "אנחנו מקווים לעשות עוד פרויקטים גדולים כמו נחלת שבעה", אומר מזרחי. "אנחנו מקווים שיהיו לנו יותר שיתופי פעולה עם גופים עירוניים, אולי אפילו לקבל מקום, סטודיו, מבנה. כרגע אנחנו עוברים מבית לבית ואין לנו תמיכה קבועה. אני מאוד מקווה שנצליח להתבסס וככה הפעילות תהיה הרבה פחות תלויה בכל מיני גורמים משתנים".

לא משחק ילדים

מי אנחנו? 'פיקו קידס', חברה לתועלת הציבור, מייסודו של אלי ורטמן, מנכ"ל ומייסד קרן פיקו.

 ילדים במרחב החדש | צילום: ברק אלקובילמה כדאי שתשמעו עליהם: כי החל מהשנה הם יפעילו בעיר מרחב שמטרתו אחת - לקדם 'מייקרים' צעירים. או במילים פשוטות יותר: בני נוער שילמדו, יעסקו ויטעמו כמעט מכל סוגי הטכנולוגיות.

אז מה הסיפור? מתברר שסיר הלחץ הירושלמי יכול להיות גם דבר חיובי. כך לפחות חושבים אנשי 'פיקו קידס'. "בעיר הזו אתה צריך כל הזמן להמציא את עצמך מחדש כדי להצליח", אומר מידן אלקובי (43), מנהל תוכנית המייקרים ומנהל המרחב החדש. "יש אנשים שרואים בזה דבר שלילי. אנחנו רואים את זה כמשהו חיובי ולכן רוצים לקדם את זה בקרב הדור הצעיר".

'פיקו קידס' עובדת בעיר כבר כמעט שש שנים תחת החזון לקדם חינוך טכנולוגי בירושלים. במרץ האחרון, יחד עם הרשות לפיתוח ירושלים וחברת עדן, הם הקימו באזור התעשייה תלפיות את חלל העבודה החדש שלהם בעלות של יותר מ־1.5 מיליון שקל. "מדובר ב־250 מ"ר של חלל יצירה מצויד במיטב הטכנולוגיה – ממדפסות תלת־ממד, דרך מכונות חיתוך לייזר ועד נגרייה מלאה", מתגאה אלקובי. "זה חלל שילדים באים אליו במסגרת בית הספר ואחר הצהריים בחוגי פנאי והעשרה וסדנאות".

אל המקום מגיעים תלמידים מכיתה ד' ועד י"ב, ממזרח העיר ומערבה, דתיים, חילונים וחרדים. במקום יש 35 מדריכים, שרובם המוחלט סטודנטים מאקדמיות בעיר. "אנחנו מלמדים תוכנית של טעימות – לטעום מכל הטכנולוגיות", אומר אלקובי. "יש לנו גם 'מייקאתון' גדול, שבו הילדים צריכים למצוא פתרון לבעיה ברמת האב־טיפוס, בעזרת הכלים שלנו. הם מייצרים פרויקטים מאוד גדולים, כשהשיא של התוכניות הוא שבקיץ מוציאים משלחות לחו"ל".

מה הצפי לשנה הקרובה? כדי להבין למה השנה הקרובה אמורה להיות זו שתשים את המרחב החדש של 'פיקו קידס' על המפה צריך רק להסתכל על המספרים. "כשהתחלנו לפני שש שנים היו לנו 14 תלמידים. בשנה הקרובה הצפי הוא שיעברו תחתינו יותר מ־3,500", אומר אלקובי. "התכנון הוא שהחלל הזה יהיה גם מעבר לזה - פעם בשבוע או שבועיים יהיה כאן ערב שהוא גם להורים, כולל הרצאות והרבה תוכני העשרה, לאו דווקא מתחום הטכנולוגיה".

שר במשרה מלאה

מי אני? אפו סהאגייאן (28) תושב הרובע הארמני, מוזיקאי

סהאגייאן | צילום: פרטי

למה כדאי שתשמעו עליו: פשוט תיכנסו ליוטיוב, תכתבו את השם APO SAHAGIAN ותנו למוזיקה שלו לדבר. אתם לא תצטערו על הרגע זה.

אז מה הסיפור: "אולי זו הפעם הראשונה עבור חלקכם שאתם רואים ארמני. אנחנו לא כולנו מתים. חלקנו בחיים, למרות שעבור חלק מהאנשים אנחנו בסכנת הכחדה", אומר סהאגייאן באחד הסרטונים האחרונים שהעלה לעמוד היוטיוב שלו, שצולם במהלך אחת ההופעות הרבות שלו.

ואולי סהאגייאן הוא בעצם הסיפור הכי ירושלמי שתמצאו כאן, כזה שמכיל את כל מה שהעיר הזו יכולה להציע מבחינת תרבות. "הבנתי שאני אדם שונה בכל שפה בה אני מדבר", הוא ממשיך באותו נאום כובש. "כשאני מדבר ארמנית אני רגוע, אני בבית. כשאני מדבר אנגלית אני בטוח ויכול להמשיך שעות על שעות. כשאני מדבר ערבית אני מעט רדוד, בעברית אני מתגונן, כי זה תמיד עימות. הבנתי שמוזיקה היא דרך טובה לגשת לשפות האלה בדרכי".

סהאגייאן החל את הקריירה המוזיקלית שלו בגיל מאוד צעיר. "כמו כל ארמני למדתי פסנתר", הוא מספר בחיוך. בגיל 13 הוא כבר עבר לגיטרה, כשהרעיון שלו היה להקים להקת רוק ברובע הארמני. זה לא קרה, אבל סהאגייאן לא עצר והחל לכתוב שירים, בהתחלה באנגלית ואז בארמנית.

השלב הבא היה הקמת להקה, שזכתה לשם 'אפו והשליחים', ששיריה היו בערבית. "הקמתי אותה יחד עם בחור מקנדה ועם אוסטרלי ועם שניים מבית לחם", הוא מספר. "אני לא דובר ערבית שוטפת, אבל זו אחת השפות של העיר אז למדתי אותה יותר".

הלהקה הפכה ללהיט, כשחלק מהקליפים שלה זוכים למיליוני צפיות ביוטיוב. היא הופיע בארץ ובעולם ומילאה אולמות.

בשלב מסוים סהאגייאן החליט שהוא צריך פרויקט חדש – ופתח במקביל מיזם סולו בו הוא חוזר למקורות ולמוזיקה העממית הארמנית. "אני מאוד אוהב את זה", הוא אומר. "אני אוהב להפיץ את התרבות שלי ואני חושב שזה משהו מאוד מושך".

וסהאגייאן צודק. ההופעות שלו ממלאות אולמות ומושכות אליהן קהל מכל המגזרים. "התחלתי לשיר באנגלית ולא היה בזה שום דבר מיוחד, עברתי לערבית והפכתי ללהיט, אבל להיות ארמני, בטח בירושלים, זה משהו מיוחד", הוא אומר באותו מונולוג מרגש בסרטון היוטיוב. "שירי העם שלי מדברים אליי כי אני מתעסק בדיאלקטים שכמעט נעלמו לאחר רצח העם וככה אני מתקשר עם המורשת שלי. אני מנסה לבנות מחדש את הסיפורים של ההיסטוריה שלנו שהשארנו מאחורה. אני שם אותם ברשת כדי שהדורות הבאים יעריכו את התרבות שלנו. זו דרכי לשמר את התרבות שלי".

מה הצפי לשנה הקרובה? "להמשיך להופיע. יש לי כמה פרויקטים חדשים שאני עובד עליהם, חלק בסגנונות מוזיקה אחרים כמו אפריקאית ובלקנית. אם אלוהים ירצה לתת עוד – אז מעולה".

משחקים משישי לשישי

מי אנחנו: מועדון כדורגל ירושלים

למה כדאי שתשמעו עליהם: כי זו קבוצת כדורגל חדשה בעיר, בעידן של פוסט הפועל ירושלים שהתפוגגה לה. והכי חשוב: זו הקבוצה שהקים הקיץ איש העסקים היהודי-צרפתי, המולטי מיליונר לורנט לוי, שיכולה להפוך בקלות לשם דבר כבר בעתיד הקרוב

מ. כ ירושלים | צילום: באדיבות המועדון

אז מה הסיפור? אנשים שרחוקים מעסקי הנדל"ן והכלכלה אולי לא שמעו על לורנט לוי, אבל מדובר באחד האנשים העשירים בעיר, שבבעלותו, בין היתר, רשת האופטיקה הבינלאומית 'אופטיקל סנטר', מבנים רבים בנחלת שבעה ובכיכר המוזיקה ועשרות דירות ברחבי העיר. כעת יש לו גם קבוצת כדורגל ובה הוא גם מגשים חלום של לא מעט בעלי קבוצות – להתאמן עם השחקנים ואפילו, אם יזדמן בעתיד, אולי אפילו לשחק במסגרת משחקי ליגה ג'.

הפרויקט החדש של לוי יצא לדרך לפני כמה חודשים, כשהוא ונציגו במועדון, דניאל ישי, גייסו את עמית ברבש, איש מקצוע ותיק ומוערך, שמונה להיות המאמן והאחראי על כל מה שקורה בקבוצה מבחינת הכדורגל. "האמת היא שצריך עוד קבוצות בעיר", אומר ברבש. "צריך מקום לכל החבר'ה הצעירים שמסיימים גילאי נוער. מקום כזה נותן עוד אלטרנטיבה לשחק ולהתאמן, בטח אחרי שהפועל ירושלים התפרקו".

בשלב זה, כמו כל מועדון חדש, מ.כ ירושלים נמצאת בליגה ג', אבל בראש של ברבש בעתיד הלא כל כך רחוק הם יהיו במקום אחר. "אנחנו נפתח לפחות שלוש אגודות של ילדים קטנים", הוא מבטיח. "כל שנה נוסיף קבוצת גיל עד שעוד חמש שנים תהיה מחלקת נוער שלמה. המטרות העתידיות הן לא ליגה ג' וגם לא ליגה ב' אלא יותר גבוה".

הקבוצה מתאמנת ומשחקת בהר חומה ובינתיים התחילה את העונה בצורה טובה – עם ניצחון בגביע וניצחון גדול במחזור הפתיחה בשישי האחרון, 3:6 נגד מ.כ אשדוד סיטי.

הרעיון להקמת הקבוצה נולד מכיוון הקהילה הצרפתית, עליה נמנה לוי. ואכן, לפי ברבש כ-60 אחוז מהשחקנים בקבוצה מגיעים מקהילה זו. אבל זה לא הדבר היחיד המיוחד במ.כ ירושלים. כמו לא מעט עסקים של לוי – גם המועדון הזה יהיה שומר שבת ומסורת. "בהגדרה הקבוצה לא תשחק בימי שבת", מסביר ברבש. "בנוסף, אנחנו מחויבים לפתוח כל אימון וכל משחק ב-10 דקות דברי תורה".

ויש עוד משהו מיוחד, שמגיע מכיוונו של לוי, שמצא את עצמו לא מעט על כר הדשא כשחקן. "הוא התאמן איתנו שני אימונים ובעתיד הם גם רוצה לשחק כמה משחקים", מסביר ברבש.

מה הצפי לשנה הקרובה? "אין ספק שזו תהיה שנת התאקלמות, אבל בנינו קבוצה טובה שצריכה להתמודד על כניסה לפלייאוף העליון", מצהיר ברבש. "זו שנה של התנסות בליגה ובניית הסגל. יש לנו קרוב לעשרה שחקנים בני 18 ו-19. הבאנו 5-6 שחקנים ותיקים שהקבוצה תהיה סביבם. אני מאמין שבעיר כבר לאט-לאט מתחילים להכיר אותנו ואני בטוח שבשנה הקרובה יכירו יותר".

הסובלנות משתלמת

מי אנחנו
: המרחב לחיים משותפים

למה כדאי שתשמעו עליהם: כי בין כל הקרעים והפילוגים בחברה שלנו מרחב חדש שמקדם סובלנות הוא אי של שפיות שכולנו צריכים.

המרחב לחיים משותפים | צילום: יואב דודקביץ'

אז מה הסיפור? לפני שאתם נכנסים אל 'המרחב לחיים משותפים', שנמצא בבניין הקרן לירושלים בתלפיות, אתם חייבים לארוז איתכם כמה מזוודות של אופטימיות. ויש שיאמרו אפילו קצת נאיביות. כי בלעדיהן ספק אם תצליחו להבין בכלל מה קורה כאן ואיך בתוך כל הבלגן שנקרא 'ירושלים' יש אנשים שרואים עתיד ורוד של חיים זה לצד זה.

"המטרה של המרחב היא להפוך לבית עבור ארגונים שמקדמים חיים משותפים בעיר", מסבירה ענת צור, מנכ"לית הקרן לירושלים, "מקום לקיום תהליכי חשיבה ותכנון, לפתח רעיונות יצירתיים. אנחנו בעצם מזמינים אקטיביסטים חברתיים להשתמש במקום הזה, בחדרים המשותפים ובחדרי הישיבות".

למי שפחות מכיר את התחום, יש כמעט 50 ארגונים שונים בעיר שעוסקים בסובלנות, קבלת האחר וחיים משותפים בירושלים. עד כה לא היה להם בית אחד להיפגש בו, להעלות רעיונות, לעבוד יחד. המרחב החדש, שנפתח ממש לפני שבוע, אמור לשנות את המצב. בתור התחלה החליטו בקרן על חמישה ארגונים שיהפכו את המקום החדש לביתם הקבוע – ויפעלו דרכו. בין היתר ניתן למצוא שם את 'כולנא ירושלים', מי שאחראים על טורנירי השש בש שהפכו לשם דבר בעיר, את 'מנהלים יחד', שפועלת לקידום לימוד משותף במערכת החינוך של מנהלים ומורים במזרח העיר ומערבה, וגם את 'ציוני דרך', שפועלת לחבר צעירים מרקעים שונים להיכרות ועשייה חברתית משותפת.

"לפני כמה חודשים הגיתי את הרעיון לפתוח את הבניין של הקרן לפעילות של אחרים", מסבירה צור. "עשינו שינוי משמעותי בבניין, שהפך למקום חי ותוסס. הוא עובד מבוקר ועד ערב, כשעשרות אנשים, מכל מגוון הגילים, נכנסים ויוצאים כל הזמן. כבר 50 שנה הקרן מדברת על חיים משותפים. אנחנו בונים הרבה בניינים שקשורים לזה, אבל לא משהו שאנחנו יזמנו והפעלנו. פה, במרחב החדש הזה, אנחנו מפעילים את זה".

הקרן גם הצליחה לגייס תקציב מיוחד למימון פעילות שחלקה יהיה בתוך המרחב וחלקה מחוץ לו. "היא תעסוק, כמובן, בנושאים של חיים משותפים וסובלנות", היא מציינת. "המרחב הזה ירכז את הפעילות וממנו תצא הבשורה וההעצמה. זה חדשני כי אין דבר כזה בעיר. יש ביקוש מטורף של אנשים ועמותות שעוסקים בזה - ביקוש גם למקום פיזי וגם ליישות שמארגנת אותם".

מה הצפי לשנה הקרובה? "אני רואה איך המקום הפיזי הזה יהפוך למרכז שוקק חיים מבוקר ועד לילה, עם המון פעילות מגוונת, של יהודים, ערבים, חילונים ודתיים", מצהירה צור בביטחון. "יהיו כאן ערבי שיח, ימי עיון, מפגשים עם אוכל רק כדי להיפגש ועוד המון דברים. אני מקווה שזה יוביל להצלחה משמעותית בעיר. המטרה היא לא להישאר בין ארבעת הקירות שלנו אלא לצאת החוצה".

אחד מציורי הקיר בתלפיות | צילום: אור רוזנברג

צייר לי שכונה

מי אנחנו: פרויקט ציורי הקיר בתלפיות

למה כדאי שתשמעו עליהם: כי מי אמר שביקור במוסך לא יכול לטמון בחובו גם מסע אומנותי?

אז מה הסיפור? לפני בערך שנה החליטו בחברה העירונית 'עדן' לשים את תלפיות במרכז. בין כל התוכניות שעלו על הפרק היתה גם אחת: שדרוג המרחב הציבורי בעזרת ציורי קיר.

"החלטנו להפוך אזור תעשייה מרוחק ומוזנח ולהפוך אותו לאזור של מסחר ותעסוקה", אומר גיא שקד (45), מנהל מתחם תלפיות בחברת 'עדן'. "הבנו מהר מאוד שעד שנתכנן רחובות ייקח זמן ואנחנו רוצים שינוי תפיסתי יחסית מהיר. מצאנו את הכלי של ציורי קיר כמאוד מעניין ובעל יכולת השפעה על שינוי תפיסתי ייצוגי. יש דוגמאות מכל העולם לפרויקטים דומים שהצליחו".

וכך החלו ב'עדן' לחפש אומנים ויחד איתם עשו 20 ציורי קיר בכל רחבי תלפיות. "חלק מהאומנים מהארץ, חלקם מחו"ל, אבל אנחנו נותנים עדיפות לאומנים ירושלמים".

ומי מחליט מה יהיה בציורי הקיר - אתם או בעלי העסקים?
"
אנחנו קשובים ופתוחים אבל בסוף אנחנו נחליט. היו מקרים שביקשו מאיתנו כיוון מסוים וניסינו להתאים. האמת היא שעד עכשיו לא קיבלנו שום ביקורת שלילית. היו אומנם כמה התנגדויות בהתחלה, כי אנשים לא כל כך הבינו במה מדובר, אבל ברגע שהצייר הגיע לשטח והתחילה אינטראקציה עם בעל הנכס אז פתאום כולם רוצים.

"כך לדוגמה סיפור מעניין. ברחוב הגלגל יש טחנת קמח ישנה ונטושה. רצינו לעשות ציורי קיר על קירות הבניין, וגילינו שהמתחם מגודר וגר שם מישהו שאומר שהבניין שלו. דיברנו איתו כמה פעמים והוא התנגד וחשש. אחרי כמה שיחות ומפגשים הוא התרכך והסכים. ואז הגיע הצייר, שעניין אותו הסיפור של הבניין. מסתבר שהוא עמד בדיוק על הגבול שבין ירדן לישראל וחטף הרבה כדורים. האומן סיפר סיפור לכל נקודה שיצרו הכדורים בקיר, נתן לה מספר וכתב לידה משפט. יצא מיצג מעניין מאוד".

מה הצפי לשנה הקרובה? לדברי שקד מדובר בשנה מאוד משמעותית, כשכבר בנובמבר הקרוב צפויים עוד 7-6 ציורי קיר. "הפרויקט יימשך", הוא מבטיח. "אנחנו לא יודעים להגיד איפה יציירו, אבל מה שבטוח הוא שמדובר בכלי מאוד משמעותי ואני מאמין שהפרויקט יקבל תקציבים משמעותיים".

בנוסף, כבר עכשיו אפשר להגיד שציורי הקיר הפכו ליעד תיירותי חדש. "אנשים מתקשרים ומבקשים פרטים על הציורים כי הם רוצים לבוא לסיורים", אומר שקד. "יש כבר כמה מורי דרך שמארגנים סיורים במקום. ירושלים נכנסה למפת ציורי הקיר של ישראל והעולם, אז בברנז'ה הזו לגמרי מדברים על תלפיות. ציירים מהעולם רוצים לבוא לכאן לצייר".

מביאים את העתיד

מי אנחנו: JLM3k, החממה למנהיגות חברתית-כלכלית

למה כדאי שתשמעו עלינו: כי באיזה עוד מקום תמצאו תחת קורת גג אחת יוצרי משחקים, מפתחי טכנולוגיה לגיל השלישי, נשים בהייטק וסטודנטים ערבים שלומדים יזמות?

החממה למנהיגות חברתית-כלכלית | צילום: יואב דודקביץ'

אז מה הסיפור? לרועי מונין (30) ואוריאל שורקי (42) יש הסבר מאוד פשוט לכך שבכל שנה כולנו שומעים על המאבק העיקש להשגת תקציבים ממשלתיים לירושלים. "בדקנו וראינו שרוב מי שמתפרנס טוב בעיר, שזה אומר משכורות של מעל עשרת אלפים שקל בחודש, מגיע ממשרות ממשלתיות", אומר מונין. "זה אומר שבמקום לייצר כסף ולתת חלק ממנו למדינה בצורה של מס, אנחנו, כעיר שרוב המשתכרים הטובים שבה הם עובדי מדינה, בעצם לוקחים כסף מקופת המדינה. לכן אנחנו צריכים מענקים כדי לשרוד. הדרך היחידה להפוך לעיר עצמאית היא לחפש איפה אנשים יכולים להכניס כמות גדולה של כסף, להתפרנס בכבוד ולשלם מיסים כמו שצריך".

הפתרון שלהם היה הקמת MADE IN JLM, קהילת הסטארט-אפ והטכנולוגיה של ירושלים. בחודש מרץ האחרון, יחד עם הקרן לירושלים (ובתמיכת קרן ARC), הם פתחו מרחב חדש ויוצא דופן, 'החממה למנהיגות חברתית-כלכלית', שמטרתו פשוטה: יצירת חלל עבודה שיתופי למנהלי קהילות שתורמות לפיתוח הכלכלי של ירושלים. "לכולם כאן יש מרכיב דיגיטלי, כשהפוקוס של כל מי שיושב אצלנו זה לבנות קהילות שקשורות לפיתוח הכלכלי בעיר", מסביר מונין.

וכך, אפשר למצוא במרחב החדש יוצרי משחקים לצד מפתחי טכנולוגיה חינוכית וטכנולוגיה והגיל השלישי, קהילת AI, נשים בהייטק, מפתחים של גוגל ופייסבוק, קהילות תוכן ושיווק וסטודנטים ערבים שלומדים יזמות. כולם מגיעים לכאן, עובדים ובעיקר מכירים אחד את השני ויוצרים קשרי עבודה. "אחד הדברים שכל מי שמגיע לכאן אומר, זה שהם אוהבים להכיר את כל הקהילות האחרות. זה יוצר שיתופי פעולה", אומר מונין. "הרעיון הוא ליצור תעשיות בעיר שאפשר יהיה להתפרנס מהם וככה להשאיר אנשים בעיר או להחזיר אותם. יש גל של חברות הייטק שיעברו השנה לעיר בזכות חללי עבודה שכאלה".

הרעיון של אנשי MADE IN JLM והקרן לירושלים הוא די פשוט. "חשבנו יחד על קונספט איך להשקיע במנהלי קהילות", מסביר מונין. "כל מי שבא אלינו עם רעיון, תוך חודש אנחנו רוצים לעזור לו להתחיל להקים אירוע או קבוצה ברשתות החברתיות, תוך שנה שיהיה לו כסף לאירועים ותוך שנתיים-שלוש לחלקם אנחנו רוצים לעזור להשיג תקציבים לעובדים. מה שאנחנו עושים בין היתר זה ללכת לדבר עם כל הגופים השונים ומנסים לגרום להם לתמוך בהם".

מה הצפי לשנה הקרובה? "עד עכשיו תמכנו בכולם בעיקר בחלק של איך להתחיל וגיבשנו את המודל של כמה זמן לוקח לדבר כזה לקום, איך אפשר לעזור ומה הם יכולים לקבל מאיתנו. בשנה הבאה אנחנו רואים להתחיל לעשות מאצ'ינג עירוני - לראות איזה גופים בעירייה יכולים לתמוך בפעילויות השונות", מסכם מונין.