דני כץ ז״ל (צילום: יואב דודקביץ)

אווירה קשה שררה השבוע בכיכר ספרא, ובמיוחד בקומה אפס בבניין הראשי - שם נמצאת המחלקה שבה עבד דני כץ ז"ל, שהתאבד לאחר שנחשד במעורבות בפרשת שחיתות. המחלקה בקושי הצליחה לתפקד, הקולגות סירבו להאמין שהאדם החייכן שעבד עימם נטל את חייו.

• "מקווה שהרשויות התנהגו לדני כץ כראוי": בנו של דודו טופז בטור מיוחד

הכיכר העצובה

חקירתו הראשונה של כץ בפרשת השחיתות בעיריית ירושלים התקיימה בשעות הבוקר של יום שלישי שעבר. אז, לאחר עשרה חודשי חקירה סמויה, הפכה המשטרה את החקירה לגלויה. עם מעצרם של כץ ושל שני חשודים נוספים - ציון תורג'מן, מנכ"ל החברה העירונית אריאל, ואחת העוזרות של תורג'מן - פורסמה הפרשה.

כזכור, החשדות המרכזיים שעלו בפרשה הם חלוקת אלפי כרטיסים להופעות ואירועים בעיר, בתמורה לטובות הנאה. בין היתר, קיים חשד לביטול דוחות חניה, וחשד נגד תורג'מן, שלפיו הוא פעל לקבל היתרים להריסתו של בית בשכונת קטמון, שמוגדר מבנה לשימור ונמצא בחזקתה של אשתו, ובנייה של בית דירות במקומו. 

אלא שביום ראשון הותר לפרסם את שמותיהם של שני החשודים המרכזיים, וכאן, לדברי מקורבים לכץ, חלה ההרעה המשמעותית במצבו. "פרסום השם היה מכה קשה מאוד עבורו", אמר אחד ממקורביו, שהעריך כי זה היה 'הקש ששבר את גב הגמל' בכל הקשור למעשה הטרגי של כץ.

התקוות שהפכו לבכי

קשה לתאר את הטרגדיה ששררה השבוע בקומה אפס בבניין 1, מקום מושבה של מחלקת גנזך רישוי ובנייה, שבראשה עמד כץ. ביום שלאחר מעשהו הטרגי התמלאו הדלתות במודעות ופינת זיכרון הוקמה לזכרו. "אח יקר שלי, לדבר עליך בלשון עבר פשוט לא נתפס", אמרה אחת המודעות באנדרטה המאולתרת שהוקמה בן לילה. "אמרנו שנגשים כל כך הרבה מטרות וחלומות. לאן נעלמת לי?" מחוץ למחלקת הגנזך המשיכו להגיע מדי פעם אזרחים שלא בדיוק הבינו למה אין קבלת קהל.  

"למה אף אחד לא עונה?" שאלה אחת מהם. "אני לא יודע, אולי זה קשור למה שהיה בחדשות", השיב לה קשיש, שחיכה גם הוא להיכנס. את אווירת האבל היה אפשר להרגיש בכל מקום. רבים קיוו שדני יזוכה מהחשדות בהמשך, כפי שקורה בלא מעט מקרים שהיו בירושלים ובארץ. מה שבטוח הוא שאף אחד מאלה שהכירו את כץ לא האמין שהוא ייטול את חייו בצורה כל כך פתאומית. "הוא היה אדם שמח", אומרת אחת העובדות בקומה אפס, "כל הזמן חייך והיה עם הרבה אנרגיה. כולנו היינו בטוחים שהוא יעבור את הפרשה הזאת כמו כלום ובסוף יוציאו אותו זכאי. לא עלה בדעתי שבתוך כמה ימים הוא כבר לא יהיה איתנו יותר. עצוב לנו מאוד".

עובדת נוספת, שבהתחלה סירבה לדבר על דני, התפרצה לפתע בבכי. "למה, למה זה היה צריך לקרות?" אמרה בכאב. "יש לו משפחה. איך הם ימשיכו מכאן? באיזו קלות הורסים את השם של האדם? זה לא הגיע לו. עשו לו משפט שדה וזאת התוצאה. איך נמשיך בלי דני?"

זעם על המשטרה

עובד אחר, שעובד כמה קומות מעל לגנזך העירוני, החליט לפרוק את הזעם שלו על רשויות האכיפה. "מה זה צריך להיות? למה המשטרה עושה את כל הבלגן הזה?" שאל בכעס. "ניסיתי להבין את הפרשה ולא הצלחתי. איך אדם שקשור לגנזך הבנייה יכול בכלל לבטל דוחות חניה? הרי הדוחות האלה נמצאים במחשב, זה לא שאפשר לזרוק אותם לפח ולשכוח מהם. לא כל עובד שרוצה יכול לבטל דוחות. הליך שכזה צריך לעבור דרך כמה גורמים שהם בעלי הסמכות הבלעדית לבטל את אותו הדוח. מישהו באמת מאמין שעובד מאגף הבנייה יכול לבטל באופן שיטתי דוחות שקשורים בכלל לאגף החניה? מאז שהתפרסמה הפרשה הרבה שאלות עולות לי בראש. אני חושב שהמשטרה תצטרך לספק תשובות לכולם. זה לא עוד תיק שמפוצצים בקול תרועה גדולה וסוגרים אחרי כמה חודשים. יש כאן אדם שכבר לא בין החיים. אני חושב שהרבה גורמים צריכים לעשות כאן חשבון נפש. והכי עצוב שבסוף יש מאחוריו משפחת אוהבת ומרוסקת. כואב הלב".


הבכירים מדברים

את מותו של כץ הספידו מספר גורמים בכירים בעירייה. הראשון היה אופיר מאי, למעשה הבוס של כץ ומי שעומד בראש מינהל תכנון ותשתיות. "ההודעה על מותו של דני תפסה את כולנו בהלם והפתעה. איש לא ציפה לזה", רשם מאי במכתב ששלח לעובדים. "הכאב והצער גדולים וקשה למצוא את המילים לנחם. כעובדי האגף, יחד עם חבריו הרבים בעירייה, נכיל את הכאב והאובדן ונתמוך אחד בשני וננחם את משפחתו האבלה. חשוב שנזכור ונזכיר את הרגעים המצחיקים הרבים שהיו עם דני, את הזכרונות והחוויות הטובות, כדי שבני המשפחה יכירו גם צדדים אלה. יהי זכרו ברוך". 

גם אליעזר ראוברגר, סגן ראש העירייה מחזיק תיק אגף תכנון ובנייה ויו"ר הוועדה המקומית, הספיד את כץ במכתב ששלח יום לאחר מותו. "אסון גדול פקד אותנו כולנו. ההלם גדול והתדהמה רבה", רשם. "דני היה אחד העובדים המסורים, החרוצים, האהובים, החייכנים והיקרים שלנו. זהו אובדן של עובד ותיק ומסור, וכולנו נצטרך לאזור כוחות רבים כדי להתגבר על האבדה היקרה. שלא נדע עוד שוד ושבר. האבל משותף לכולנו".