ג'קי ז"ל ובנותיו. "היתה לו אהבה לאוכל". צילום: מהאלבום הפרטי

כל מי שעבר השבוע ליד 'טעמי', אחת המסעדות המיתולוגיות של ירושלים, הופתע בוודאי לגלות כי דלתות המקום סגורות ועליהן מודבקות מודעות אבל המבשרות על מותו של הבעלים ג'קי מג'ר ז"ל, שנפטר השבוע ממחלת הסרטן כשהוא בן 68. "הרחוב לא ייראה אותו דבר בלעדיו", ספדו לו השבוע בעלי החנויות ברחוב שמאי.

"המסעדה היתה הבית שלו"

מסעדת 'טעמי' היא שם דבר בעולם הקולינריה הירושלמי כבר יותר מ־60 שנה. מי שהקים את המקום הוא אלברט מג'ר, כשבהמשך ירשו אותו בניו ובראשם ג'קי

הם המשיכו לקבל את הסועדים, שבאו לאכול חומוס, בשר, מג'דרה וממולאים, לצד מרקי הקובה והשעועית, מוסקה וקציצות הדגים

"לאבא היתה אהבה לאוכל", מספרת שלי, אחת מארבע בנותיו של ג'קי. "המסעדה היתה הבית שלו, מקום מפלט בשבילו. הוא החל לעבוד שם בתור נער, כך שזה היה חלק גדול מאוד ממנו ומחייו".

הבת מספרת כי לפני כחצי שנה אבחנו הרופאים את מחלת הסרטן אצל ג'קי. "הוא התגלה אצלו בשלב מתקדם ובגופו כבר התפזרו גרורות

המסעדה הסגורה השבוע

"כשקיבלנו את התוצאות הסופיות של הבדיקות והביופסיה זה היה שבר. היינו אופטימיים, בייחוד הוא עצמו האמין שיצליח לנצח את המחלה. נתנו לו בתחילה טיפולים כימותרפיים, ואחר כך הוא קיבל סוגי טיפולים נוספים. זה לא ממש עזר והוא סבל מכאבים. בזמן האחרון כבר היה לו קשה ללכת ובשבוע שעבר אושפז בבית החולים".

החיבוק האחרון מאבא

בסוף השבוע האחרון נפרדה המשפחה בצער מג'קי. "בליל שישי עוד הגענו אליו לבית החולים", נזכרת הבת שלי. "היינו סביבו, אכלנו איתו ארוחת ערב, ואחר כך הוא אמר שהוא קצת עייף וביקש שנעביר אותו מהכיסא למיטה. ואז זה פשוט קרה והבנו שזהו. כמה שעות לפני כן קיבלתי ממנו את החיבוק החזק שלו ופחדתי לחשוב שזה החיבוק האחרון".

הבת הבכורה זיו מספרת שהם עוד קבעו ללכת יחד להופעה של טריפונס בזאפה. "הוא היה אופטימי לאורך כל התקופה של המחלה והיתה לו תקווה שייצא מזה", היא מספרת. "אבא אמר לי: 'אני לא הולך להחזיר ציוד, אני עוד פה, אבל ביום שאפסיק לעבוד אני אמות'. ובאמת, בשלושת החודשים האחרונים הוא כבר לא היה יכול להגיע למסעדה, למרות שהיה צלול ודאג לתפעל אותה מרחוק. הוא היה אריה שואג, בולגרי אותנטי עם קול תרועה". 

הבנות מספרות איך גם ברגעים הקשים הוא שמר על חוש ההומור וצחק עם האחיות בבית החולים. "הוא לא רצה להיות תלותי וליפול על אחרים", מוסיפה זיו. "תמיד היינו ארבע המלכות שלו. הוא נתן לנו הרגשה שהוא כל הזמן נמצא למעננו. ביום שנפטר שוחחתי איתו בצהריים ואמרתי לו שאנחנו מתכננים להביא אליו בשבת את הנכדים עם תחפושות פורים ומשלוחי מנות לשמח אותו. הבן שלי כועס עלי עד עכשיו שהרגע הזה פוספס. חשוב לנו שהמסורת תימשך ושבתום ימי האבל המסעדה תיפתח. יהיה קשה אבל חייבים. זה מקום שבאים אליו אושיות ירושלמיות, שרים וח"כים, עורכי דין, פרופסורים ומי לא". 

האיש עם העיניים הירוקות

ברחוב שמאי הצר עצרו השבוע עשרות עוברים ושבים מול חזית מסעדת 'טעמי', נעמדים ומתבוננים בבית האוכל המפורסם, מנסים לעכל את הידיעה על מותו של ג'קי ולהעלות זכרונות. "לבלוע, לא ללעוס, זה היה סימן ההיכר שלו, הסיסמה השגורה בפיו", מספרת ריקי, כיום תושבת רעננה, ירושלמית לשעבר שבמקרה חלפה על פני המסעדה והתוודעה לבשורה. "נהגתי לאכול פה בצעירותי לא מעט ולפקוד את המסעדה עם ילדיי. אני בהלם. ג'קי היה אדם מקסים, האיש עם העיניים הירוקות".

במעדניית 'איוו' הסמוכה התקשו לדבר השבוע על ג'קי בלשון עבר. "30 שנה אני מכיר אותו, הוא היה כולו לב ונשמה. הוא יחסר לנו ונתגעגע אליו מאוד", אומר הבעלים אבי איוו. "רחוב שמאי בלי ג'קי זה לא רחוב שמאי. הוא היה דמות ססגונית. צעקה אחת שלו היתה מרעידה את כל הרחוב, כי הקול הטבעי שלו היה צעקני. המסעדה הזאת היא כמו מנהרת הזמן, שום דבר לא השתנה בה 70 שנה. הכיסאות אותם כיסאות, האוכל אותו אוכל, הכול כמו פעם - וזה הקסם. הוא היה אהוב על כולם".

"איבדנו קולגה"

אפילו המתחרים של ג'קי בשוק האוכל הירושלמי רחשו לו כבוד והערכה יוצאי דופן. אחד מהם הוא מאיר מיכה, הבעלים של 'פינתי', אחת המסעדות המתחרות המרכזיות של 'טעמי'. "היתה בינינו ידידות מופלאה, בלי סכסוכים ומריבות, פשוט הרמוניה לשמה", הוא מספר. "כימיה גדולה שהחלה עוד בימיו של אביו המנוח, אלברט. תמיד היה בינינו פרגון הדדי. היינו נפגשים, לעיתים גם מבלים יחד. ג'קי מאוד אהב מוזיקה יוונית. אפילו הקליינטורה שלנו זהה - אותם הלקוחות היו באים פעם אלי ופעם אליו, סועדים גם פה וגם שם. אגב, עדיין מתבלבלים בין שתי המסעדות. זה היה מפעל החיים שלו - מבשל, קונה, מנהל, מגיש, עושה הכול. דמויות הולכות ונעלמות. כל פעם שאלתי לשלומו. לפני חודשיים ראיתי אותו בפעם האחרונה והוא נראה עצוב, כאילו הנר בתוכו כבה. איבדנו קולגה וירושלים איבדה ג'נטלמן".

מיכה. צילום: שלומי כהן

"הסיסמה שלו תישאר איתנו"

בחודשים האחרונים הכאבים הקשו על ג'קי והוא מיעט להגיע למסעדה. מי שלקח לידיו את הפיקוד הוא מוטי, ליתר דיוק מוחמד, אם להיצמד לשמו המקורי, תושב הכפר עזריה ממזרח לירושלים, יד ימינו ושותפו הצמוד של ג'קי זה 40 שנה. "הוא היה הכול בשבילי - בוס, אבא תומך, חבר, פשוט משפחה. אני מגיל 16 עובד ב'טעמי'. הוא היה מתייצב כל יום במסעדה בחמש וחצי בבוקר, אהב לראות שהסועדים מרוצים מהאוכל. כשראה אנשים חסרי אמצעים נכנסים לאכול אמר לי 'אל תיקח מהם כסף'. לא היתה גזענות אצלו במסעדה, יהודי, ערבי, זה לא משנה, הוא התייחס אליך כאל בנאדם.

"גם בזמן הפיגועים הכי קשים שהיו בירושלים הכול היה בינינו בסדר. אני יודע שיש עלי עכשיו הרבה אחריות. הוא היה הקברניט של הספינה ואני מבטיח שהיא תמשיך להפליג בים ולא תטבע. אומנם הוא כבר לא איתנו אבל השם שלו לא ימות והמסעדה תמשיך לפעול. 'לבלוע, לא ללעוס', הסיסמה הזאת גם היא תישאר איתנו".