נערי הישיבה. צילום: יואב דודקביץ'

רגע לפני שהם נזרקים לרחוב, תלמידי ישיבת 'בית השם' זועקים לעירייה: אל תסגרו את המקום שהציל אותנו.

הישיבה בעין כרם, שחרתה על דגלה לסייע לנוער בסיכון, צעירים שנשרו ממסגרות וכאלה שנמצאים שלב אחד לפני כניסה לכלא, ניצבת בימים אלה בפני המבחן הכי גדול שעמד מולה – המאבק על עתידה. הסיבה: החלטת העירייה להקצות את המבנים שלה, השייכים לעירייה, לישיבות פרטיות. על אף שבעירייה טוענים השבוע כי הגיע להסכם עם הנהלת המקום, בישיבה טוענים: "לא הסכמנו על דבר".

המקרה ששינה את הגישה

את שיחת הטלפון שקיבל מהמשטרה בשתיים בלילה הרב יצחק בן גרא לא ישכח לעולם. שוטרי מחוז ירושלים הזעיקו אותו בעקבות מקרה חירום של נער שחטף התקף חרדה ולסתותיו ננעלו. כאשר הגיע למקום נגלה לנגד עיניו נער כבן 14 שאינו מוכר לו מעוטר בקעקועים, רועד על גג אחד הבניינים במרכז העיר. לפתע הוא הביט אל תוך עיני הרב וצעק: "אתה עשית לי את זה!"

באותו הרגע נפל לו האסימון: שלושה חודשים קודם לכן אותו נער הגיע אל בית הישיבה שלו 'בית השם'. אז היה עדיין תלמיד באחת הישיבות הליטאיות הנחשבות בעולם החרדי, ואחרי שבישיבה המקורית שלו רצו להעיף אותו כי החל לנגן באורגן ביקש להיכנס לישיבה של בן גרא.

פעילות הישיבה. צילום: יואב דודקביץ'

בן גרא סירב מכיוון שעד אז נהג לקבל רק ילדים שנשרו ממסגרות, כדי שלא להכעיס את רבני המגזר. לבסוף התברר כי אותו נער הידרדר לרחוב, החל להשתמש בסמים ואף עסק בזנות על מנת להשיגם. במשך חודשים האשים בן גרא את עצמו על כך שלא קיבל את הנער, ומאז שינה מדיניות והחל להכניס את כל מי שמידפק על דלתו.

גיטרה חשמלית ושיעור גמרא

ישיבת 'בית השם', ששוכנת למרגלות עין כרם, היא לא ישיבה רגילה. מדובר במוסד שנמצא תחת משרד הרווחה והוא ה'מית"ר החרדי' - מרכז יום תומך רב־תחומי, היחיד בירושלים.

היא משמשת בית לכמאה נערים ומיועדת "לטיפול, שיקום וחינוך בני נוער במצבי סיכון, ניתוק וסכנה". ואכן רוב התלמידים בה מגיעים מרקע עברייני או טיפולי וזה מפלטם האחרון לפני הכלא.

בעוד ישיבה רגילה מורכבת בעיקר מבית מדרש ובית כנסת, ב'בית השם' אפשר למצוא גם אולם הקלטות עם גיטרות חשמליות ומערכת תופים, אולם עם שקי אגרוף וחדר כושר שמצויד בכל המכשירים החדשים ביותר וגם חוות סוסים טיפולית. מטרת כל אלה היא לספק תעסוקה וריפוי בעיסוק עבור הנערים שסובלים מקשיים רגשיים ונפשיים.

בצידו השני 'בית השם' מתפקד גם כישיבה לכל דבר - שיעורי גמרא, הלכה ותורה מתקיימים לאורך כל שעות היום. כמו כן לישיבה עובד סוציאלי צמוד, שמטפל בכל בעיה שמתעוררת בקרב הנערים.

על פי משרד הרווחה, המקום משמש כ"רשת ביטחון קהילתית לבני נוער אשר מערכות אחרות לא יכולות לתת מענה לצורכיהם הרב־ממדיים בתחום הרגשי, התנהגותי, חברתי, לימודי, תעסוקתי ומשפחתי".

פתאום הפכו ללא חוקיים

מטרתה של תוכנית המית"ר היא לסייע לבני הנוער "לעבור תהליך שינוי שיאפשר לבוגריה השתלבות בחיים עצמאיים בעלי משמעות, שיקום לקראת השתלבות במסגרת נורמטיבית, פיתוח הרגלי עבודה תקינים, פיתוח אחריות הדדית וחיזוק ההשתייכות הקהילתית".

 צילום: יואב דודקביץ'

ואכן במהלך 13 השנים האחרונות הצמיחה הישיבה מאות בוגרים שהשתלבו בשוק העבודה, בלימודים אקדמיים וגם במערכות סוציאליות שעוזרות לנוער חרדי בסיכון.

אולם בחודשים האחרונים נקלעה הישיבה למצוקה אמיתית, כאשר חלק מהמבנים שבהם היא שוכנת הועברו על ידי העירייה לישיבות פרטיות. זה נעשה בהליך של הקצאות מכיוון שמדובר במבני עירייה. המצב כעת הוא שכבר יותר מחודש שטח הישיבה הצטמצם באופן דרמטי, כשכל הפעילות נעשית במבנה אחד, שרובו, מבחינה חוקית, אינו שייך להם יותר. מספר פעמים הגיעו פקחי העירייה למקום וגורשו בידי רבני הישיבה והתלמידים. השבוע יצרו קשר עם הנהלת הישיבה גורמים בכירים בכיכר ספרא והציעו להם פשרה - לפעול בקומה התחתונה של הבניין שנותר. אלא שלטענת הנהלת הישיבה הם סירבו בתוקף. לטענתם, רוב פעילות הישיבה מתקיימת בקומות העליונות וההצעה הנוכחית לא משאירה להם מקום לקיים את הפעילויות השונות שלהם מעבר לתפילה. כעת הם יוצאים לקרב האחרון והמאסף שלהם - רגע לפני שהישיבה תפונה סופית ותיסגר.  

"אחרי יום אני ברחוב"

את ישיבת 'בית השם' אי אפשר לשייך לשום מגזר. תמהיל הנערים מורכב מחסידים, ליטאים וספרדים, כאשר המשותף לכולם הוא שהם לא הצליחו להסתדר במסגרות התורניות הקודמות שלהם. סיפור חייהם של רבים מהנערים מצמרר, מרגש, לעיתים אף מבהיל.

"כבר כשהייתי בן 11 מצאתי את עצמי ברחוב", אומר אברהם (שם בדוי, כמו שאר השמות בכתבה). "העבירו אותי ממסגרת למסגרת ולא מצאתי את עצמי באף מקום. התחלתי להסתובב ברחובות מרכז העיר ובתוך כמה ימים הציעו לי את הסם הראשון".

אברהם החל להשתמש בסמים קלים, אולם בגיל 14 מצא את עצמו כבר מסניף קוקאין. "כל החברים שהיו לי אז היו עושים את זה, ילדים בני 14-13 שמסניפים קוק באמצע הרחוב, בלי לעשות חשבון לאף אחד. לאחר מכן הדרך לאלימות קצרה ביותר".

ואכן נגד אברהם נפתחו שלושה תיקים על אלימות והוא מצא את עצמו בתא המעצר במגרש הרוסים. "פתאום ראיתי רב שנראה מאוד מכובד נכנס לאחד מתאי המעצר", הוא נזכר. "שאלתי את הסוהר במי מדובר והוא הסביר לי שזה 'רב המעצרים' שקוראים לו בכל פעם שנער חרדי מסתבך עם החוק".

לאחר שהשתחרר מהמעצר הגיע לישיבה וביקש מהרב בן גרא להתקבל. מאז הוא כבר שלוש שנים נקי, ללא מקרי אלימות, לומד כל יום משעה תשע בבוקר עד השעה שש אחר הצהריים. חלום חייו הוא לשרת באחת הסיירות המובחרות בצה"ל, ובשבועות האחרונים הוא אף החל במיונים לאחת כזאת.

לטענתו, אם הישיבה תיסגר כל השיקום שעבר בשנים האחרונות ילך לפח. "אין לי בכלל ספק מה יקרה אם יסגרו את הישיבה", הוא אומר. "יום אחרי אני כבר ברחוב. לאן אני אלך? ללמוד בבית ספר רגיל אני בטוח לא יכול. את הרחוב אני מכיר כמו את כף היד שלי. בלי התמיכה שאני מקבל כאן אני פשוט חוזר לאותו מקום שהייתי".   

מהאליטה החרדית למכות לערבים

גם המקרה של אריה, 16, לא קל לעיכול. "אני ממשפחה של ליטאים־אמריקאים, כביכול אליטה במגזר החרדי", הוא מעיד, "אבל ברגע שאתה מגלה קצת קשיים בלשבת וללמוד בישיבה ישר מעיפים אותך".

לאחר שנשר מהמסגרת, גם הוא מצא את עצמו בתוך כמה ימים מסתובב עם כנופיות רחוב. "הרחוב הירושלמי מלא בנוער חרדי נושר", הוא אומר, "מיד אתה מוצא אנשים שעברו את מה שאתה עברת ומתחבר אליהם. מה שנערי רחוב בעיר אוהבים לעשות בעיקר זה לחפש ערבים ולהרביץ".

אריה הצטרף לקבוצות המזוהות עם ארגון להב"ה והחל להכות ערבים על בסיס קבוע. "זה נהיה חלק משגרת החיים שלך, אתה מוציא את כל התסכול שלך על ערבי שהולך ברחוב. זה עצוב".

גם אריה מצא את עצמו במגרש הרוסים, וגם הוא שמע במקרה על הרב בן גרא מאחד העצירים במקום. "איך שהגעתי מצאתי בית שחיפשתי כל כך הרבה זמן. גם את השבתות שלי אני הולך לעשות אצל המשפחה של הרב. אני לא מכיר משהו אחר".

רב המעצרים של ירושלים

מספר הטלפון האישי של הרב בן גרא, המוכר כאמור גם כ'רב המעצרים', נמצא כמעט אצל כל שופטי המעצרים בבית משפט השלום בירושלים. הם מתקשרים אליו כאשר ניצב מולם נער חרדי שנשר ממסגרת וביצע עבירה פלילית. במקרים רבים השופטים מעדיפים לשלוח את הנער אל הישיבה, שנחשבת לחלופת מעצר.

כך כתבה עליו שופטת בית משפט השלום בעיר אילתה זיסקינד, בהחלטה רשמית שנתנה על עציר: "הרב בן גרא עושה עלי רושם רציני ואמין, הן בתשובותיו, הן במידע ובפרטים שמסר לי על המהות והתפקוד של המוסד והמסגרת, ועל אופן הפיקוח הצמוד על המשיב בשעות היום והלילה. שנית, התרשמתי כי מדובר בפיקוח הרמטי, שבו נמצא המשיב בהשגחה מלאה במהלך שעות היום והלילה. נראה כי מסגרת זו תאפשר מתן התייחסות הולמת לצרכיו מחד ולהתנהגותו הבעייתית מאידך".

מי שיכול להעיד באופן אישי על נכונות דברים אלה הוא דוד רוזנבאום (26), בוגר הישיבה ומי שכיום עובד בה ומטפל בנערים. "כשהייתי בן 14 נשרתי מהישיבה שבה למדתי", אומר רוזנבאום. "עד מהרה כמובן מצאתי את עצמי ברחוב. גם אני הסתובבתי עם כנופיות עברייניות".

בניגוד לרוב הנערים האחרים בישיבה, רוזנבאום כבר ניצב בפני מאסר ממושך של ארבע שנים על שוד מזוין ונסיון הריגה. "ואז בא הרב בן גרא לבית המשפט וביקש לקבל אותי אליו. הוא שיקם אותי במשך שנים וגרם לי לרצות לעזור למי שהיה כמוני, אז ביקשתי ממנו לעבוד בישיבה כדי שאוכל לעזור לנערים כמוני. אני הגעתי מאותו מקום שהם הגיעו".

אולם לא כל בוגרי הישיבה משתקמים באופן סופי, ובהנהלת הישיבה מספרים שכעשרה אחוזים חוזרים לאחר מכן לרחוב ולבתי הסוהר. כך יצא שלפני מספר שבועות קיבל הרב בן גרא טלפון מאחד מתלמידיו לשעבר. באותה שיחה קיבל בשורה טובה ורעה. "חזרתי לכלא", בישר לו התלמיד, "אבל אני שמח לבשר לך שאני מתחתן. אני רוצה שאתה תהיה הרב שיערוך את הקידושין".

וכך מצא את עצמו בן גרא בכלא מעשיהו עורך חתונה לאחד מתלמידיו לשעבר. כעת הוא חושש שסגירת הישיבה תגרום לעשרות הנערים הלומדים בה להידרדר חזרה אל הפשע והסמים.

העירייה: "מסגרת המית"ר החרדי הייתה ונשארה תחת עיריית ירושלים ואין כוונה לסגור את התוכנית. סוכם כי מית"ר יקבלו מחצית מהבניין לפעילותם".