הספרים שהושחתו. צילום: דוברות המשטרה

קו ארוך ומדאיג עובר בין פשעי השנאה השונים שמתרחשים בזמן האחרון ברחבי המדינה. החל מהשחתת קברו של אבא של אביחי מנדלבליט, דרך הרס בית הכנסת הרפורמי בנתניה ועד חורבן בית הכנסת 'שיח ישראל' בקרית יובל

להבדיל מהמקום שאליו רוצים לקחת אותנו גורמים אינטרסנטיים, הקו המחבר איננו קשור לימין או לשמאל, לדתיים או לחילונים, ואפילו לא לסכסוך הלאומי שפושה באופן מכוער. הבעיה הגדולה שעולה מכל המקרים הללו היא הפזיזות של כולנו. עוד לפני שהמשטרה מגבשת דעה - כולנו 'יודעים' מי אחראי להרס ומדוע הוא עשה זאת.

כבר ביום שלישי, רגע לאחר שנתגלו המראות הקשים בבית הכנסת, לכל אחד מאותם 'פרשנים מלומדים' כבר היתה עמדה מוצקה ומנומקת היטב מי אחראי לחומצה ולספרי התורה המחוללים. שום דבר לא עצר אותם מהבעת דעה זריזה, גם אם תוך כדי הם שפכו את התינוק עם המים ושרפו גשרים עדינים של דו־קיום. החל מיום שלישי בבוקר כבר שמעתי את מיטב המומחים מעריכים כי האירוע היה על רקע דתי, לאומני ואפילו פלילי. כל נימוק נשמע משכנע יותר מקודמו. הבעיה היא שאף לא אחד מהם קיבל את אישור חוקרי המשטרה.

רגע לפני שאנחנו ממשיכים להפריח השערות באוויר, חשוב שניזכר בתלאות שעברה קרית יובל בשנים האחרונות. התמורות הדמוגרפיות שבה הפכו אותה לשכונה המצויה בדו־קיום שברירי

בשנתיים האחרונות נרגעו מעט מלחמות הדת בשכונה, אך הוותיקים בתושבים עדיין זוכרים היטב את מלחמות השבת, ואולי אפילו את הימים שבהם חילונים סגרו בית כנסת בשרשראות ברזל במחאה על מה שהם ראו ככפייה דתית.

לטורים קודמים של בוחניק:
• 
"הגיע הזמן שעיריית ירושלים תדע לא רק ליהנות מהשלג - אלא גם להתמודד איתו"
• פרשת הסטודנטית במדים: ״הבעיה האמיתית באוניברסיטה היא מרצים שמתסיסים את האווירה״ 
 סיפורו של האלמוני שצריך להדאיג אותנו

השקט היחסי הגיע הודות לנחישותם של התושבים להידבר והודות להבנה שעם אחד אנחנו. אם החילונים והחרדים לא ילמדו לחיות ביחד - לנצח נאכל חרב. פשעים מן הסוג שראינו ביום שלישי עלולים להחזיר את קרית יובל לימים שכולנו מעדיפים לשכוח. פרשנות פזיזה עלולה להבעיר מחדש את האש ולהחזיר אותנו למלחמות השבת המיותרות. הפעם, רק הפעם, אולי כדי להמתין לפחות עד שהמשטרה תשלים את החקירה.