הסודות של ספרא \\ אלון לוי

שעת חינוך  
בימים אלו שוקדים בעירייה על אחד האירועים הגדולים והמורכבים ביותר בעיר - פתיחת שנת הלימודים. מערכת החינוך הירושלמית על 200 אלף התלמידים שלה היא הגדולה בארץ. היא גם המערכת עם התקציב הגדול ביותר בעירייה, כשני מיליארד שקל בשנה, ומחזיקה במספר שיא של כ־5,000 תקני כוח אדם. המספרים הללו לא נעלמו מעיניהן של הסיעות החרדיות, ובראשן דגל התורה, שבשבועות האחרונים החלו במלחמת צללים נגד מינהל החינוך. היעד: אביב קינן, הראש. קינן הגיע מבת ים לפני שנתיים, שם חולל מהפכה במערכת החינוך והעלה את אחוזי הזכאים לבגרות בשיעור בלתי נתפס עד שקיבל את הכינוי 'הקוסם'. רבים מאנשי העירייה, כולל הראש משה ליאון, מעריכים אותו כאיש מקצועי וממלכתי שדואג לכלל המגזרים. האמירה של ח"כ גפני בחודש שעבר שיש להחליף אותו במישהו חרדי נפלה עליו כרעם ביום בהיר. גורמים בעירייה מספרים שבשבועות האחרונים, מאז שהבין שהחרדים העלו אותו על הגריל, הוא מסתובב במסדרונות ספרא עצבני. בשבוע שלאחר ההצהרה של גפני הוציא קינן הודעה חריגה לאנשי החינוך בעיר שלפיה צריך להסתכל על הישגי מערכת החינוך בעיר בלי לקחת בחשבון את המגזר החרדי, שהרי לטענתו אלו הם נתוני הזכאות 'האמיתיים'. אלא שהחרדים אינם מבינים למה חילוני אחראי על מערכת החינוך שלהם. הם הרי הימרו 'אול אין' בבחירות וניצחו, אז מדוע שלא ייקחו את כל הקופה. בפרפראזה על המשפט של שרת התרבות על תאגיד השידור אפשר לומר: מה שווה מינהל החינוך אם אנחנו לא שולטים בו? 

50 גוונים של שחור-לבן  

נהוג אצלנו לכלול את הסיעות החרדיות בגוש אחד. בכיכר ספרא של 2019 אין דבר רחוק יותר מהמציאות. בעוד לורה ורטון ויוסי חביליו, הנציגים הפלורליסטים בקואליציה, ממלאים את פיהם מים מול מהלכי החרדים - דווקא השותפים הטבעיים של ליאון אינם מפסיקים להתקוטט ביניהם. הקרב העיקרי הוא בין ש"ס לדגל התורה, הסיעות הגדולות והחזקות ביותר בקואליציה. בפינה הימנית ניצבים ראוכברגר וקלרמן הסגנים הליטאים, בשמאלית - צביקה כהן ובצלאל הספרדים. ובין ראוכברגר לכהן מתנהל קרב ענקים. להזכירכם - כל אחד מהם עומד בראש הוועדות המשפיעות והחזקות ביותר - התכנון והבנייה והכספים, בהתאמה. המאבק הוא על מי ילחש יותר קרוב לאוזנו של ליאון, האחראי על הבנייה בעיר או מי שכל שקל עובר דרכו. ליאון, אגב, דווקא מתנחם בזרועותיה של סגניתו חגית משה, שבה הוא רואה אחת משלו. נקעה נפשו ממאבקי החרדים.

ראוכברגר. צילום: יואב דודקביץ


המנדט הנעלם של ש"ס  

כחלק ממאבקי הכוח הללו, בדגל התורה מנופפים במספר המנדטים הגבוה שקיבלו (6 לעומת 5 של ש"ס). כמו נתניהו וגנץ, גם הם מובילים את הנרטיב שלפיו גודל המפלגה הוא שקובע. בש"ס בתגובה שולפים את יונתן יוסף, להזכירכם - חבר סיעתו של אריה קינג. יוסף הוא בשר מבשרה של ש"ס, נכד של הרב עובדיה יוסף ובנו של הרב יעקב. הוא התחנך וגדל כש"סניק ירושלמי. מגיל צעיר רצה להיכנס לפוליטיקה, אך כיבד את התנגדותם של הוריו. לאחר שנפטרו החליט לרוץ למועצת העירייה. מספר חודשים לפני הבחירות האחרונות הגיע לאריה דרעי וביקש מקום ריאלי בש"ס ירושלים. דרעי הסכים בתנאי אחד: ציות מוחלט למועצת חכמי התורה. יוסף לא ממש התחבר עם הדרישה והריצה עם ש"ס ירדה מהפרק. אך הוא לא אמר נואש והלך לקבל את תמיכת הרב מזוז, פטרונו של אלי ישי. הוא חבר לקינג ונכנס למועצה, שם קיבל את תיק תנועות הנוער. אך ההרגשה היא שבפועל יוסף הוא מעין חבר מועצה מטעם ש"ס, כאשר לא היתה הצבעה אחת שבה לא הצביע איתם. כשבכירי ש"ס דורשים יוסף נקרא לדגל ומגיע להצבעות גם אם הן לא מעניינות אותו ומצביע עם הש"סניקים. הוא המנדט השישי שש"ס מעולם לא קיבלה.

איפה יוסל'ה?  

אם מישהו תהה לאן נעלם המועמד לראשות העירייה שעשה הרבה רעש בזמנו, יוסי דייטש, הוא כנראה לא לבד. אצל ברקת היה דייטש אחד האנשים החזקים, ואילו היום כמעט אף אחד לא שומע ממנו. דייטש ואגודת ישראל החסידית נמצאים בתחתית סולם העדיפויות של ליאון. הוא התחנן אליהם שיתמכו בו בסיבוב השני וסורב. בזמן הרכבת הקואליציה הוא שקל לא להכניס אותם, עד שלבסוף נתן להם משרת סגן ואת תיק שפ"ע הזניח. מבעלי הבית של ספרא הם הפכו למעין 'כבשה שחורה', כשרק יוחנן ויצמן הצעיר (והמקורב לאדמו"ר מגור) עוד עושה קצת רעש. על נחיתות החסידים בקואליציה ניתן ללמוד מפרשת מתחם התחנה, שהוגדר תפוח האדמה הלוהט של חברי המועצה שהלכו עם ליאון. ויצמן והחסידים מנסים בכל הכוח לדחוף לדיון על סגירת המתחם בשבת ומפעילים את כל כובד משקלם בעניין הזה. בינתיים הם נענים בהתעלמות מוחלטת מצידו של יו"ר ועדת התכנון, אליעזר ראוכברגר, שתוקע את הבקשה כבר שבועות ארוכים.

דייטש. צילום: יואב דודקביץ'

כבוד הראיס  
אם יש נושא אחד שעליו צריך להוריד את הכובע בפני ליאון, הרי זה הטיפול במזרח העיר. השבוע הוא החליט לטפל באחת הבעיות הבוערות ביותר בחינוך הערבי - בית הספר הגדול 'דאר אל־מערפה', שכבר שנים אינו מתנהל כיאות. הכוונה היא שהוא יעבור לחסות העירייה ומשרד החינוך (ראה ידיעה נפרדת בעמוד 36). בניגוד להצהרות הבומבסטיות של קודמו, שהתרכזו בעיקר בהחלת הריבונות הישראלית בכפייה, נראה שליאון אכן עושה זאת כדי לשפר את חיי התושבים באזור. הנה תקציר על רגל אחת על מה שעשה מאז כניסתו לתפקיד: תוספת של עשרת אלפים יחידות דיור בראס אל־עמוד, חיבור עשרות בתי ספר במזרח לרשת WiFi בחינם, הקמת מרכז מדעי בא־טור והקצאת מיליונים להעלאת המודעות בכפרים לשמירה על הניקיון. בתחילת נובמבר, מספר ימים לפני הסיבוב השני של הבחירות בעיר, ישבתי עם קבוצה של נכבדי אחד הכפרים הערביים במזרח. "מה אתה אומר על הבחירות?" שאל אותי המוכתר. "קשה לדעת, כעת הכל צמוד. במי אתם תומכים?" השבתי בשאלה. "במשה ליאון", הפתיע. "אבל ברקוביץ' מזוהה יותר עם השמאל והגורמים הליברליים בעיר", ניסיתי להקשות. "יכול להיות שאתה צודק", אמר המוכתר, "אבל ראית מה ליאון משדר, איך הוא מדבר, כמו אחד משלנו. כמו ראיס".

משה ליאון (צילום: יואב דודקביץ׳)