תהילה לצד הוריה, יעל ואברהם. צילום: אלכס קולומויסקי

שלושה ימים לאחר שהגיעה לבית החולים השיקומי אלי"ן, תהילה בן זינו נראית מותשת. סדר יומה של הצעירה בת ה־15 בלבד, שנפצעה לפני כחודש אנושות ממוט ברזל שנפל עליה בבית ספרה, כולל שש שעות של טיפולים רפואיים ופיזיותרפיה, כשכל פעולה כזו גובה ממנה מחיר כבד. עם זאת, גם בשיא התשישות היא לא מפסיקה לחייך. "אני מודה כל רגע על זה שהתעוררתי וחזרתי לחיים", היא מסבירה.

הוריה, יעל ואברהם, מביטים בה ומתקשים להסתיר את דמעותיהם. "החזרה של תהילה לחיים היא נס פורים שלנו", מסביר אביה. "היו לנו רגעים קשים מאוד בשבועות האחרונים ואני מרגיש שעצם העובדה שהיא מתקשרת עם הסביבה ומדברת איתנו היא פלא. זאת ההזדמנות שלנו להודות לצוות הרפואי המדהים בהדסה עין כרם ולעם ישראל שהתפלל עבורה". 

"לא ידענו אם היא תשרוד"

קצת יותר מחודש עבר מאז נפצעה תהילה אנוּשות ממוט ברזל שנפל עליה, אבל הפרטים המדויקים על מה שאירע לה עדיין לוטים בערפל. "אני זוכרת מעט ממה שקרה. בדיוק יצאתי מבית הספר, וכמה מטרים לאחר מכן הרגשתי כאב בראש", היא משחזרת. "מאז אותו רגע אין לי זיכרון ברור ממה שקרה".

מה שברור הוא שהמוט נפל מאתר הבנייה הסמוך לבית ספרה, השוכן ברחוב דוד ילין במקור ברוך. למזלה, מורתה וחברותיה הזעיקו מיד את כוחות ההצלה. "המורה מיהרה להתקשר לאשתי", משחזר אברהם. "בתחילה חשבנו שמדובר באירוע פשוט. רק כשהמורה הבהירה לנו שהיא פונתה למחלקת הטראומה בהדסה הבנו שהמצב לא טוב".

אברהם ויעל, שעובדים מחוץ לעיר, מיהרו להגיע לירושלים. בדרך הם שמעו ברדיו על מצבה האמיתי של בתם. "אין דבר יותר נורא מלשמוע מכלי התקשורת שמצבה של בתך קשה. איך אפשר לנהוג במצב כזה?" תוהה אברהם. "מילא אני, שעובד בבית מאיר, הצלחתי לשרוד את הנסיעה. אבל כשאשתי שמעה את הבשורה וידעה שהיא צריכה להגיע מבת ים, היא כמעט התמוטטה. לאורך כל הדרך היא ביקשה מחברותיה שידברו איתה ויעזרו לה להגיע בשלום לירושלים".

זירת האירוע ברחוב דוד ילין. צילום: נתן קניג, דוברות זק"א

כשהגיעו להדסה הבינו שהמצב חמור עוד יותר. "ראינו את הבת שלנו ללא הכרה, כשהיא מונשמת ומורדמת", נזכר האב. "הרופאים אמרו לנו שהיא נמצאת בסכנת חיים אמיתית ומצבה אף הידרדר מאז שפונתה באמבולנס. היו רגעים שבהם לא ידענו אם היא תשרוד את הלילה". 

אברהם זוכר היטב את היממה הקשה בחייו. "קשה לדמיין את התחושה", הוא מוחה דמעה. "שלחתי ילדה לבית הספר וקיבלתי אותה על אלונקה. ברגעים כאלה אתה שואל את עצמך למה? מה היה כל חטאה? מדוע מגיע לילדה הזאת, שרק מוסיפה אור לעולם, לסבול ככה?".

"כל עם ישראל חיבק אותנו"

קל להבין מדוע תהילה מוסיפה אור לעולם. היא עדינה ושקטה, קולה מתוק והבעות פניה תמימות. בני משפחתה מספרים שהיא מהילדות האהובות בכיתתה. אולי בזכות זה מצא את עצמו ציבור שלם מתפלל לרפואתה. גם במדינה רוויית תאונות בנייה, סיפורה נגע ללב הציבור. "היו בתי כנסת שלמים בירושלים ובמדינה שהתפללו בהם לרפואתה. הרגשנו שכל עם ישראל חיבק אותנו והתפלל עבורנו. זה נתן לנו כוחות על־טבעיים להתמודד עם המצב".

מצבה הרפואי של תהילה בהחלט הצריך תפילות מרובות. "היא היתה במצב קשה מאוד", נזכר אביה. "הרופאים זיהו גוף זר במוח, ונאלצו לנתח ולהוציא אותו. מדובר בניתוח ארוך ומורכב מאין כמותו שכולל סיכונים לא פשוטים, ובכל זאת הם הסבירו לנו שזאת האפשרות היחידה. במשך חמש שעות הם ניתחו את תהילה, ורק לאחריו מצבה החל להשתפר".

"נותרו לנו שאלות קשות"

כשתהילה יצאה מכלל סכנה ניסו אברהם ויעל להבין מה קרה באותו אירוע. "מדובר במוט גדול שנופל בדיוק ברגע שהבת שלי יוצאת מבית הספר, מידי פועלים שעבדו באתר הבנייה. איננו שוללים את האפשרות שזאת היתה תאונה, אבל אפשר גם להבין מדוע יש חשש אמיתי שמדובר בפיגוע על רקע לאומני", מבהיר אברהם.

החשד של המשפחה התגבר כשהחלו לגבות עדויות מאנשים שנכחו במקום. "הסתבר שהפועלים ברחו בשנייה שהמוט נפל. הם טוענים שהם פחדו מלינץ'. מי יכול היה לעשות בהם לינץ'? ילדות הסמינר?" תוהה האב.

במשטרה לא מצאו חשד לעבירה מכוונת של הפועלים. גם אלה שעוכבו לחקירה שוחררו בסוף. "אני חושב שהחקירה לא מוצתה עד תום. במצבים כאלה אני מצפה שהשר לביטחון הפנים וכוחות הביטחון יחקרו במרץ, אבל לא ראיתי את זה קורה. נשארו שאלות קשות שאין לנו תשובה עליהן".

מנסים לשמור על שגרת החיים

מצבה של תהילה מוסיף בינתיים להשתפר בהדרגה. "כשהיא החלה לתקשר איתנו כבר נרגענו. הבנו שאנחנו בדרך הנכונה. לאורך כל התקופה הבהירו לנו שמצפה לנו הליך שיקום ארוך, אבל ידענו שאם זה המצב אז נשקיע את כל הכוחות והמשאבים כדי שזה יקרה".

במקביל ניסו אברהם ויעל לא להזניח את ששת ילדיהם הנוספים ואת עבודתם. "לא פשוט לשמור על שגרת החיים בימים האלה. כמעט שאין לנו זמן פנוי לנשום ואנחנו עושים תורנויות בשמירה על תהילה. אבל אנחנו מבינים שאנחנו גם צריכים להמשיך בשגרת החיים".

גם הבירוקרטיה מקשה עליהם והם נמצאים בעיצומו של תהליך הגשת המסמכים לקבלת נכות עבור תהילה. "בביטוח לאומי התהליך די מוסדר, אבל נפגענו מכך שאיש מהגורמים הממשלתיים והעירוניים לא יצר קשר כדי לשאול לשלומנו ואם אנחנו צריכים משהו".

"אני עוד אחזור לבית הספר"

למרות הקשיים, הימים המעוננים של משפחת בן זינו מתבהרים בהדרגה. בשבוע שעבר החליטו בהדסה להעביר את תהילה לשיקום באלי"ן, שמתמחה בשיקום בני נוער שחוו תאונות. "זה אומר שהיא יצאה מסכנת חיים וכעת היא נמצאת במצב שבו היא מדברת ומתקשרת עם הסביבה הקרובה שלה".

המצב הרפואי של תהילה עדיין מורכב. היא מתקשה בדיבור, ידה ורגלה הימנית עדיין משותקות בשל הפגיעה המוחית והרופאים אינם יודעים אם הן יחזרו לתפקד. "לא קיבלנו עדיין את חוות הדעת הרפואית של הצוות באלי"ן, אבל אני בטוח שהרופאים המדהימים כאן יעשו הכול כדי לשקם אותה", אומר אברהם.

לאחר המשפט האחרון של אביה, תהילה מרגישה שהיא צריכה לומר משהו. היא מתפתלת ומצליחה לחבר משפט. "לפני הכול חשוב לי לומר תודה לכל עם ישראל, ואני מאמינה שבקרוב אוכל לחזור לבית הספר ולפגוש את החברות שלי. אני מאמינה שבעזרת השם גם אזכה לעשות זאת בכוחות עצמי".

המשטרה: "עם קבלת הדיווח אודות המקרה, הוזעקו לזירה מיד חוקרי המשטרה שעצרו מספר חשודים בהם מנהלי האתר, העבודה ופועלים במקום, שנחקרו וחלקם אף הובאו בפני שופט. במקביל לכך בוצעו פעולות חקירה נוספות בשטח תוך גביית עדויות ואיסוף ממצאים נוספים, אולם בשל החקירה שעודנה מתנהלת לא נוכל לפרטם בשלב זה. עם התקדמותה של החקירה התחזק החשד כנגד מספר חשודים שנחקרו ותיק החקירה ובו כלל הממצאים הועבר לפרקליטות מחוז ירושלים לעיון והחלטה".