מבקשים לוחמי מג"ב בשכונה. צילום: שלומי כהן

אני מתגוררת בגבעה הצרפתית כבר כמעט חמש שנים עם בעלי ושלושת ילדותיי. הילדות שלי לומדות במסגרות חינוך בשכונה, שמתהדרת במוסדות חינוך מצוינים, מיקום טוב ותושבים איכותיים. זו לא עוד שכונה בירושלים ובאמת יש לה המון יתרונות.

אלא שלצד היתרונות ישנו חיסרון אחד גדול - הסמיכות שלה לעיסאוויה. ראשית יש לציין שאין לי דבר וחצי דבר נגד תושבי שכונות אלו באופן אישי. במקרים רבים התקיימו בינינו שיתופי פעולה ולפני מספר חודשים אף הגיעו כ־80 תושבים מהשכונה כדי לעזור לנו בחיפושים אחר ילד שהלך לאיבוד. אולם ניתן לומר שחיי היומיום בשכונה הפכו בזמן האחרון לגיהינום – דבר שחוויתי על בשרי.

זה קרה לפני מספר חודשים, כשהוצאתי את התינוקת הקטנה שלי מהאוטו ולפתע נזרקה עלי אבן. מיד נכנסתי לאוטו ונעלתי את עצמי במשך 10 דקות עד שהגיעה המשטרה. למרות שבתי הספר של הבנות שלי נמצאים במרחק הליכה, אני לעולם לא נותנת להם ללכת לבד בגלל הנהיגה הפרועה של תושבי השכונות הסמוכות.

בחודשים האחרונים ישנה תופעה מדאיגה של "כופר כלבים" - תושבי השכונות הסמוכות שחוטפים כלבים ודורשים אלפי שקלים מהמשפחה עבור בעל החיים. אחרת, כך הם מאיימים, הוא ימות בעינויים בתוך קרב כלבים.

אני אישית מכירה תושב של השכונה שנהג על הטוסטוס שלו ומאחוריו היו כמה חברה שהחליטו שהוא נוהג לאט מדי. אז הם פשוט תפסו והכו אותו בחוזקה. במקרה אחר היה כאן מטרידן סדרתי שהיה קופץ עירום מהשיחים על בנות שעוברות ברחוב, עד אשר נתפס על ידי המשטרה, שבאמת מנסה לעזור לנו ככל שניתן.

כשמשה ליאון היה מחזיק תיק המינהלים הקהילתיים הוא היה בשכונה וניסה לפעול על מנת להתקין מצלמות ותשתיות אחרות שיחזקו את תחושת הביטחון. עכשיו, כשהוא ראש העירייה, אני מצפה ממנו להשלים את מה שהתחיל ולסיים את הגיהינום שאנחנו חווים כאן על בסיס יומי.

הכותבת היא תושבת שכונת הגבעה הצרפתית

הביא לדפוס אלון לוי