אושוויץ. להעביר את חשיבות התקופה השחורה לדורות הבאים | צילום: שאטרסטוק

בשבוע שבו כולם דנו ב'סטורי של אווה', היוזמה החשובה לצום ביום השואה עברה קצת מתחת לרדאר, ובוודאי שלא עוררה כאלה רגשות. עד שניגשה אלי בזעם חברה טובה ואמרה לי: "מדוע אנחנו צריכים להוסיף עוד אלמנטים ליום השואה, והפעם גם לצאת עם צום נוסף? מדוע אנחנו מוסיפים להתעלם מכך שיש לנו מדינה כבר 71 שנים? בעיניי מדובר בצעד מיותר". 

לאחר ההפתעה הראשונית, אפילו אני, שמנסה להתרחק מעימותים מן הסוג הזה, מצאתי את עצמי מנסה להסביר מדוע זכרון השואה הוא נדבך שאסור שיימחה ומדוע הצום והסטורי הם צעדים בכיוון הנכון. "אם לא נזכור שהיתה פה שואה ומה קורה כשאין ליהודים מדינה, לא נהיה פה. המשפט שלך מוכיח שאנחנו בדרך הנכונה להפוך להיות לאירופה שמאבדת את צביונה לדעת", תקפתי. "אלה בדיוק שני המעשים שצריך לעשות כדי שגם הנוער יחוש חלק מהיום הזה".

ואם הדיון לא הוכרע בזמן אמת, הגיע סוף השבוע והוכיח לנו עד כמה אכזרית עלולה להיות הסמליות. השער המחפיר של הניו יורק טיימס, שהזכיר ימים רעים מן המאה שעברה, והרצח בסן דייגו, שהגיע יממה לאחר מכן, חידדו באופן הכואב ביותר כי האנטישמיות עודנה בשיאה, לא רק בארצות הברית אלא בכל רחבי העולם

זו אינה תחרות, אבל המקום של יום השואה בתודעה מעולם לא היה כמו זה של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. אולי כי במשך שנים הוא היה מזוהה בטעות עם כניעה צבאית. ואולי כי הוא היה מזוהה, גם כן בטעות, רק עם חצי מן העם. אבל התוצאה היתה זהה. חלק מהעם הרגיש שהיום הזה איננו מדבר אליו.

לטורים קודמים של בוחניק
• 
שלושה נעצרו ושוחררו בפרשת רצח הזוג כדורי: הקלות הבלתי נסבלת של המעצרים
• מתחמם המאבק על עתיד גבעת זאב: כך היישוב עשוי להפוך בקרוב לחרדי
• "לא היתה אהבה כמו זו של יורם אמיר לירושלים". טור פרידה

בעיניי הסיבה למעמדו של יום השואה בציבוריות הישראלית היא אחרת. כולנו רואים ביום הזיכרון סמל לעובדה שמדינת ישראל נמצאת במלחמת קיום יומיומית, אבל שוכחים כי השואה, יחד עם זכות האבות ההיסטורית, היתה הסיבה לכינונה של המדינה. אף על פי שאני מכיר את כל הטיעונים ההיסטוריים השונים, העולם לא היה מזדרז לסייע ליהודים להקים מדינה לולא הזיכרון הכואב של השואה.

לא לחינם העולם המוסלמי מקפיד לערער על קיומה של השואה ועל ממדי הזוועה שחוללה גרמניה הנאצית. בעבור קהילות מוסלמיות רבות הצידוק לקיומה של מדינת ישראל הוא השואה, ולפחות בתפיסה של חלקם, ברגע שיוכיחו, לשיטתם כמובן, כי לא היתה שואה - יוכלו להוכיח כי אין צידוק לקיומה של המדינה.  

העולם המוסלמי איננו לבד. בבריטניה לימודי השואה נשכחו מתוכניות הלימודים, בצרפת הושחתו יותר מ־500 סמלים יהודיים בשנה האחרונה, ולא פחות מתריסר יהודים נרצחו בבתי כנסת בחצי השנה האחרונה. כך שאין לנו ברירה אלא לזכור את השואה, וחייבים לעשות זאת באמצעות חשיבה יצירתית שתנגיש את היום הזה לכל הציבור

אולי לא נעים לנו להודות בכך אבל יום השואה הולך ומתרחק מבני הנוער

כל ילד דתי יודע לדקלם מה קרה בתשעה באב ומדוע עצוב לנו על בית המקדש שמעולם לא ראינו ונחרב לפני כמעט אלפיים שנה. הסיבה היא הצום שמלווה בבכי לאורך כל היום. אחד היתרונות של הממסד הדתי הוא היכולת לשמר כאב, זיכרון ותודעה לאומית, גם בנוגע לדברים שקרו בהיסטוריה הרחוקה.

כעת חזקה על הציבור הכללי להוכיח כי גם הוא מבין זאת. אנחנו חייבים לשמר את זכרון השואה ולהעביר את חשיבות התקופה השחורה הזו גם לדורות הבאים. אם זה יהיה באמצעות סטורי, שיהיה באמצעות סטורי. אם זה יהיה באמצעות צום, שיהיה באמצעות צום. העיקר שנזכור שקיום המדינה היהודית איננו ברור מאליו ונוודא ששואה שנייה לא תקום עוד.