מזירת האירוע. צילום: לירן תמרי
במשטרה יש נהלים כמעט לכל דבר - ממעצר חשוד, דרך שימוש באקדח טייזר ועד הפעלת מצלמת גוף. אך ההצטיינות בקביעת הנהלים, כך לטעמי לפחות, מתגמדת ליד הכישלון ביישומם, בדיוק כמו במקרה המצער של פארס אבו־נאב.

הוא היה חשוד בגניבת רכב, עבירת רכוש שבתי המשפט קבעו שאינה מקימה עילת מעצר. נקודת ההנחה של חברה מתוקנת צריכה להיות שאדם צעיר, גם אם גנב רכב, לא חייב למות בשל מעשה זה. אני גם מניח שבעל הרכב לא חפץ במותו של אדם כזה. אין עבירה פלילית זו מצדיקה קיפוח חייו של חשוד רק בשל רצונו העז של שוטר מתלהב לתפוס אותו. קדושת החיים מעל הכל, גם במחיר של כשלון המעצר. זה מה שאמור להנחות כל שוטר שמשתתף במרדף, רם מעלה או זוטר ככל שיהיה.

באחד הסעיפים של נוהל מרדף אחר רכב נמלט משנת 2005 (שהוצא על ידי מחלקת הסיור במשטרה) שכותרתו 'השיטה', מצוינים השיקולים לפתיחה במרדף ונקבע כי יש לשקול אם פעולת המרדף אינה מהווה סכנה גדולה יותר לרודף, לנרדף ולעוברי דרך מאשר חומרת העבירה שבגינה מבוצע המרדף.

אינני יודע אם הירי למוות באבו־נאב סיכן חיי חפים מפשע או לא, אך על פי מה שפורסם עד כה עולה כי אבו־נאב נורה בעת מנוסה רגלית מזירת האירוע, דבר שמעלה את השאלה מדוע לא היה ניתן פשוט לעצור אותו בדרך אחרת שאינה הריגתו.
אבו־נאב כבר לא בחיים. זאת לא פגיעה קלה, זאת נטילת חיים שרירותית והותרת הורים עם הכאב הקשה ביותר בחיים. לשום שוטר, רם מעלה או זוטר, אין זכות ליטול את חייו של אדם כי ביצע עבירה פלילית תהיה חמורה ככל שתהיה. הדברים יפים שבעתיים כשמדובר בעבירת רכוש.

קשה לציבור הרחב להזדהות עם מי שעבר על החוק, אך יהיה זה בלתי אנושי ואכזרי לרצות במותו. שני עשורים וחצי במקצוע לימדו אותי שאין אחד שחסין מפני טעויות. ייצגתי צעירים, 'מלח הארץ', שמעדו וטעו. האם לשוטר נלהב, מותר ליטול גם את חייהם?

הכותב מייצג את אחד החשודים בפרשה

הביאה לדפוס ענת יורובסקי