מעצר אחד החשודים בפרשת הזוג כדורי. צילום: עמית שאבי

ביום שלישי, זה שוב קרה. עוד חשוד נעצר בחשד למעורבות רצח יהודה ותמר כדורי ז"ל. כמעט בנוהל, המשטרה דרשה להוציא צו איסור פרסום על פרטי החקירה והחשודים. בית המשפט, שמתפקד כחותמת גומי בעניינים שכאלה, מיהר לאשר את הצו, וכעת המשטרה תוכל לחקור בשקט ובלי הפרעות מבחוץ את כל החשודים ברצח המסתורי שאירע לפני כמעט חודשיים בארמון הנציב. 

זו כמובן חשיבה שאין לה שחר. אין כל קשר בין צו איסור הפרסום ובין חקירת המשטרה שנראית לפחות על פניו, קצת מבולבלת ותקועה. אל תטעו. אין לי שום תלונות לחוקרים על הקושי לפענח את המקרה, אבל הנזק שנגרם עם צווי איסור הפרסום במקרים מעין אלה הוא בלתי נתפס ואולי אפילו בלתי נסלח. אינני מדבר על הנזק שנגרם לעיתונאים ואף לא על הנזק של זכות הציבור לדעת. עם הנזקים האלה הייתי מסוגל להתמודד. אני מדבר על הנזק החריף שנגרם לנו כחברה. 

שלושה מקרי רצח העסיקו אותנו החודש - רצח ורדית בקרקנוט ז"ל שקרוב מאוד לפענוח לאחר 26 שנה, רצח אורי אנסבכר ז"ל ורצח בני הזוג כדורי ז"ל. בכולם דרשה וקיבלה המשטרה צווי איסור פרסום. בכולם נכשלנו כחברה ולא במקרה.

לטורים קודמים של בוחניק
• "שלושה חודשים לאחר שנבחר ליאון, אני מרגיש ברוחות חיוביות מכיכר ספרא"
• אחרי שקפצה לפוליטיקה, המבחן של מירב כהן יהיה לשכנע אותנו שמאבק הקשישים היה אמיתי ולא כלי

נכשלנו כי צווי איסור הפרסום הובילו את אנשי הימין לקפוץ על רצח אורי אנסבכר ובני הזוג כדורי ולטעון שהרצח כלל מניעים אכזריים ואולי אפילו בעלי זיהוי דאע"שי במקרה של אורי. התוצאה הייתה פרסומים רוויי שטנה לאורך כל הרשתות החברתיות, באופן שהלהיט עוד יותר את המתיחות הביטחונית.

נכשלנו כי חלק מארגוני השמאל, אולי מחוסר אונים או מבלבול, ניסו לטעון שאין במקרי הרצח האלה מניעים לאומניים וכי רק סיבות פליליות ומיניות עמדו מאחורי הרצח. בהיעדר נתונים סותרים - כל תיאוריה טובה בדיוק כמו קודמתה.

נכשלנו כי כולנו הוספנו תיבול למידע שקיבלנו והחרפנו את השמועות הלא מבוססות שפגעו במשפחות, תוך הפגנת מצג שווא שאנחנו יודעים משהו שאחרים לא. חלקנו אף ניסה לברר עם המשפחות ברגעים הקשים ביותר מה עומד מאחורי צו הפרסום ואולי להוסיף מכאוב על הקושי של המשפחות ברגעים האלה.

מותר למשטרה לטעות בכיווני החקירה. זה קרה וזה גם ימשיך לקרות. אבל אסור למשטרה לטעות בסוגיית צו איסור הפרסום. לדעתי במאה ה־21 צו שכזה, בעיקר במקרי רצח, גורם לנזק רב עוד יותר מתועלת. הוא מוביל לכך שבמקום שעיתונאים ינווטו את המידע אל המגרש העובדתי, ההמון ישחק במידע במגרש השמועתי. 

בתחילת הגל של טרור המפגעים התעקשה המשטרה שלא לפרסם שהמניע לפיגוע הוא לאומני עד שיירגעו הרוחות. לא הסכמתי עם ההתנהלות, אבל אהבתי את החשיבה האסטרטגית של המשטרה שהבינה שיש לה תפקיד חשוב בעיצוב המצב החברתי.

כעת המשטרה צריכה לשוב ולפעול באחריות. היא צריכה לעצב את פני החברה ולדאוג לכך שכל עוד אין מדובר במקרה של חיים ומוות, יש להתיר את צווי איסור הפרסום. בוודאי אין לדרוש צו איסור לחודש או לחודשיים, כפי שהמשטרה עושה היום. זו גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה וכזו שפוגעת בעיקר במשפחות שכבר נפגעו במקום הכואב ביותר.