צילום: יואב דודקביץ'
נחלאות: אתר בנייה מול גן השעשועים

צמוד לבית הספר 'דוגמא' ולעוד מספר גני ילדים שוכן גן שעשועים שמשמש את תושבי הרחובות הסמוכים. מדי יום מתאספים במקום עשרות ילדים מכל הגילים ומשחקים במתקנים. אלא שבמרחק מטרים ספורים מהגן שוכן אתר בנייה פעיל

"זה מפחיד", אומרת שיינה בלום (29), עולה חדשה מארה"ב ותושבת השכונה. "אני מגיעה עם ארבעה ילדים לגן כל יום ותמיד ברקע יש פועלים ועבודות בנייה. מה יהיה בקיץ, כשנגיע לכאן הרבה יותר? אני שומעת כל הזמן על תאונות באתרי בנייה ויש כאן הרבה ילדים שיכולים להיות קורבנות של תאונה כזאת, חס וחלילה".

ניות: מרוצי אופניים לכביש הסואן

סמוך לצומת ניות שוכן רחוב דווידזון. מדובר ברחוב תלול ועקלקל שבימי הקיץ משמש כמסלול אופניים מאולתר של הנוער. "בשעות הלילה בחופש הגדול משעמם להרבה נערים", אומר ד', שמתגורר באחד הרחובות הסמוכים. "הם מגיעים עם האופניים החשמליים שלהם ומתחילים להתחרות בירידה. אני מבין שמדובר במשחק ילדים נפוץ, אבל רחוב דווידזון משתלב עם בורלא הסואן. בשעות לילה מכונית שמגיעה מצומת ניות לא תוכל לראות ולעצור אם אחד הילדים האלה יתפרץ עם האופניים שלו. עכשיו גם התחילו לנסוע בשכונה עם קורקינטים חשמליים, כך שמדובר בסכנה עוד יותר גדולה".

מקור חיים: המסע המפחיד לאוטובוס

על דרך חברון, בהצטלבות עם רחוב ינובסקי, שוכן הצומת הסואן ביותר בשכונת מקור חיים. על הצומת נמצאות תחנות אוטובוס רבות שמשמשות את הנוער בימי הקיץ. כדי להגיע לאותן תחנות יצטרכו הנערים לחצות לא פחות משישה מעברי חציה

אוטובוס. צילום: יואב דודקביץ'

"צריך לזכור שהיו לא מעט תאונות קטלניות בצומת הזה ובדרך חברון בכלל", אומר מאור צמח, אב לשישה ילדים. "כבר שנים שאנחנו מתריעים על הצומת הזה. אחד הדברים הכי מסוכנים הוא שאין גל ירוק להולכי הרגל. כלומר במקום שיהיה אפשר לחצות את הצומת בפעם אחת לכל מעבר חציה יש רמזור ותזמון משלו. הרבה פעמים ילדים רצים באדום כדי להספיק לעלות על האוטובוס. בימי הקיץ, כשכולם בחופש ורוצים להגיע למרכז העיר, הסיכון יעלה בעשרות אחוזים".

גוננים: אין חדש תחת השמש

בשכונת גוננים ישנם מספר גני שעשועים ללא הצללה. בימי הקיץ החמים, כשהטמפרטורה מגיעה עד ל־40 מעלות, ילדים שישחקו בשעות הצהריים במתקנים עלולים לחטוף מכת חום או לסבול מהתייבשות. תושבים בשכונה טוענים כי פנו מספר פעמים לעירייה בבקשה להתקין הצללות וזאת אכן נענתה לבקשתם במספר גנים, אך לא בכולם. "האפשרות היא להישאר בבית או לצאת החוצה ולסבול מהשמש. זה מצב בלתי נסבל", טוענים התושבים.

גוננים. צילום: פרטי

ג'בל מוכבר 1: משחקים באש

תופעה חדשה מאיימת על השטחים הפתוחים הצמודים לג'בל מוכבר, והיא אף עלולה להשפיע על השכונה עצמה והאזור כולו: בחודש האחרון נרשמו כמה נסיונות של ילדים להשתמש בגפרורים ולהצית שריפות.

לטענת הורים בשכונה התופעה תגבר עם יציאת הילדים לחופש הגדול, והם חוששים כי השריפות, שעד כה תוחמו לשטחים פתוחים, יתגלגלו אל בתי התושבים. "הילדים רואים בזה משחק. הם יוצאים לחופש, משועממים ומשחקים עם קופסאות גפרורים", מסביר אחד התושבים. "בדרך כלל מדובר בבני 11-10 שעושים את הדברים האלה. הם לא מבינים שזה יכול לגרום נזק גדול ולגבות חיים של אנשים. הם אוהבים לשמוע את רעש הסירנות של כיבוי האש ומדליקים את הגפרורים בכוונה כדי שתתפתח אש ואז הם יוכלו להזעיק את צוותי הכיבוי. הם לא מבינים את המשמעות של מעשיהם, ואנחנו ההורים חושבים שבבתי הספר צריך לעשות פעולות של הסברה ולקיים שיעורים בנושא הזה".

ג'בל מוכבר. צילום: פרטי

לטענת התושבים בשכונה בתקופה האחרונה היו לפחות שלוש שריפות כתוצאה מהצתת גפרורים, כשרק במזל הדבר לא התפתח לדליקה רצינית. "השנה הבעיה יותר בולטת כי יש הרבה עשבים קוצניים באזורים האלה שבהם האש יכולה להתפשט יותר מהר", מסביר אחד התושבים.

ג'בל מוכבר 2: כשמגרש המשחקים הוא הכביש 

בעיה נוספת בג'בל מוכבר היא שבמקרים רבים הכבישים הם מגרשי המשחקים של הילדים, מה שמגדיל את הסיכוי לתאונות. "לילדים בכפר אין איפה לשחק, אין פארקים או מגרשים ציבוריים", אומר עומר עוויסאת. "מזניחים את הכפר וזה מסוכן. ילד לא יכול להישאר כל היום חנוק בבית, וכשאין לו איפה לשחק בחוץ - ברירת המחדל היא הכבישים".

"ילדים לא מבינים מה זה פחד", ממשיך עוויסאת. "חלקם אפילו התרגלו שהכבישים הם המקום הטבעי שבו הם משחקים. זה מייאש. כמעט כל שבוע יש כאן תאונה וילדים שנפצעים. בשבוע שעבר נדרסה למוות ילדה בת שלוש בידי בן משפחה כאשר שיחקה ברחוב. אני חושב שאם היו פה מגרשים וגנים ציבוריים זה היה מפחית את הסיכוי לאסונות כאלה".

ראס אל־עמוד: זהירות, תהום

תושבי ראס אל־עמוד ממשיכים להתריע מפני אחת הסכנות הבטיחותיות הגדולות בירושלים: בור ענק, בעומק של כשישה מטרים, שנמצא במקום שבו עוברים מדי יום עשרות ילדים. אף שעל קיומו של הבור פורסם ב"ידיעות ירושלים", גם היום, רגע לפני חופשת הקיץ, דבר לא נעשה כדי למנוע את הגישה למקום. "כבר קרה שילד נפל שם וניצל  בנס", אומר אחד התושבים. "זה רק עניין של  זמן עד שיקרה אסון".

התהום והילדים שמשחקים לפתחה. צילום: ג'מיל אלקונבר

"התהום הזאת נפערה בגלל עבודות בנייה בשטח פרטי שהופסקו בפתאומיות", מספרים התושבים. "יש חלל ענק ובכל רגע קיימת סכנה שמישהו ייפול. סמוך לכביש גרות כ־20 משפחות והילדים שלנו עוברים במעלה הדרך הזאת כל יום. כשהילדים שלי חוזרים מהגן או יוצאים לשחק בחוץ אני לא רגוע. כל רגע אני חושש שאקבל טלפון שיבשר לי שמישהו נפל ונפצע".
התושבים מספרים שבמקום הוקמה גדר זמנית, אך היא לא היתה יציבה ולא סיפקה תחושת ביטחון. "זאת גדר רשת שכל הזמן נופלת, אז לא היתה ברירה אלא להתקין גדר אחרת באופן עצמאי", הם אומרים. "זה לא התפקיד שלנו לעשות את זה. העירייה צריכה לדאוג להקים גדר עם מעקה בטיחות חזק".

צור באהר: סכנת הבריכות הפיראטיות 

מה עושים כשאין בריכות ציבוריות? תשאלו חלק מתושבי צור באהר שהקימו בבתיהם בריכות פיראטיות. "בדרך כלל מדובר במחסן של בית או משהו בסגנון שמסיבים אותו לבריכה", מסבירים שם. "ילדים באים ויכולים להיכנס לשחות בתשלום סמלי. לא מדובר בבריכות גדולות במיוחד אלא בגודל של כמה מ"ר. יש כאלה שנוסעים לבית לחם או לרמאללה בשביל לשחות כי שם יותר זול, אבל יש גם מי שהולכים לבריכות הפיראטיות שהוקמו בשכונות מחוסר ברירה. זה גם יותר קרוב וגם יותר זול".

לטענת התושבים אין שום פיקוח על הבריכות הללו, כך שאי אפשר לדעת אם הן פועלות על פי הסטנדרטים שקובע החוק, מה מכסת הילדים שמשתמשים בבריכה ואם יש מציל שמשגיח. "עלולות לקרות תאונות וטביעות והגיע הזמן שעיריית ירושלים תדאג לענות על הצורך הזה", הם אומרים.