הרכבת הקלה (צילום: אדווה חולי)

ניצחון ל״סיטיפס״ על ציבור הנוסעים: בית המשפט העליון הפך את החלטת המחוזי וביטל את קיום התביעה הייצוגית נגד חברת סיטיפס. 

התביעה הייצוגית הוגשה בטענה שהדוחות שחילקה סיטיפס לנוסעים הינם חיובים פסולים שניתנו בחוסר סמכות או בחוסר סבירות קיצוני. זאת, היות ופקחי הרכבת הנותנים את הדוחות אינם מועסקים ישירות על-ידי סיטיפס או על-ידי החברה המפעילה קונקט, אלה על ידי חברת כוח אדם שלישית. בתביעה נטען כי העסקת הפקחים על-ידי חברת כוח-האדם נוגדת את פסיקת בית המשפט העליון, לפיה פקחים המפעילים סמכויות סטטוטוריות או סמכויות שיש עמן סנקציה, חייבים להיות עובדי הגוף בעל הסמכות להטלת הסנקציה.

בית המשפט העליון קיבל היום (שני) את הערעור אותו הגישה חברת סיטיפס נגד החלטת בית המשפט המחוזי, שאישר קיום תביעה ייצוגית נגדה. משמעות הדבר היא כי לא תנוהל תביעה יצוגית נגד חברת סיטיפס. שופטת העליון ענת ברון אמרה בסיום הדיון כי "אין כוונה להותיר את התובעה הייצוגית על כנה". 

כזכור, בית המשפט העליון דן בערעור אותה הגישה חברת סיטיפס, נגד החלטת בית המשפט המחוזי מאוקטובר האחרון, לאשר תביעה ייצוגית נגדה. את התביעה הייצוגית הגיש עו"ד יוסי חביליו ועמותת 'צחור – צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים".

טענה בולטת אותה הציג עו"ד חביליו הינה כי קיימת בעייתיות רבה בעובדה כי פקחי הרכבת הקלה, המחזיקים בסמכות לחלק דו"חות לנוסעים, להורידם מהרכבת, ולעכבם במקום – מבוצעת בידי פקחים שאינם מועסקים באופן ישיר על ידי חברת סיטיפס, ואף לא על ידי החברה המפעילה 'קונקט', אלה בידי חברת כוח אדם שלישית.

במהלך הדיון, טען עו"ד רוני ליבסטר ממשרד הרצוג פוקס נאמן המייצג את חברת סיטיפס, כי לא קיימת בעיה באופן העסקה זה של פקחי הרכבת. לדבריו: "סיטיפס לא נדרשה להיות בעלת הניסיון, הידע, והכישורים להפעלת הרכבת, ולא נדרשה להפעיל את הרכבת הקלה בעצמה. אין לה את הניסיון והכישורים האלה. עוד בזמן המכרז היה ברור שסיטיפס תפעיל את הרכבת הקלה באמצעות קבלן משנה מטעמה שהוא בעל הכישרון, הידע, והכישורים להפעיל את הרכבת, כולל להכשיר את פקחי הרכבת".

השופט מזוז אמר בדיון כי הוא אינו מבין מדוע התיק מתאים להתנהל כתביעה ייצוגית. לדבריו,  "מדובר בתיק שהיה צריך להתנהל מול בג"צ. ההלבשה שלו על תובענה ייצוגית היא מלאכותית לחלוטין. אני מתקשה לראות מה העילה לפי תוספות לחוק תובענות ייצוגיות. כל ההליך התביעה נראה בעיני מאוד מלאכותי".

בהמשך, שאל מזוז מהו הערך אותו מבקשים התובעים להשיג מכך שפקחי הרכבת יהיו עובדים ישירים של חברת סיטיפס. מזוז שאל: "מה האינטרס בכך שפקיד הרכבת יהיה מישהו שהוסמך דווקא על ידי סיטיפס, חברה כלכלית, ולא על ידי חברת קונקט, החברה המקצועית? מה הערך בכך? כאן שתי החברות הן חברות פרטיות, כשדווקא חברת קונקט היא החברה המקצועית. טבעי שהיא תסמיך את הפקחים מטעמה".

על כך, ענה עו"ד חביליו כי "יש ערך בשאלה מיהו הגורם שיש לו את האחריות העליונה. מי מוכר את הכרטיסים? מי מגיש את הערעורים? הפקח נותן דו"ח, והערעור מגיע לחברת סיטיפס. הפקחים פה הם של חברת כוח אדם, אפילו לא של חברת קונקט. האדם שמוריד את האדם מהרכבת, שמעכב אותו, הוא אפילו לא עובד של חברת קונקט".

מזוז דחה טענה זו ואמר "אין פה שום דבר מרחיק לכת. אדם שלא משלם לא יכול לעלות. מה הדבר מרחיק הלכת פה? לא עוסקים בו בסנקציות פליליות שמופעלות על ידי הפקחים".

בסיום הדיון, הציע השופט פוגלמן העומד בראש ההרכב לעו"ד חביליו להסכים על ביטול קביעת בית המשפט המחוזי, שאישרה את התביעה הייצוגית נגד חברת סיטיפס. בכך, לא תקוים התביעה הייצוגית נגד החברה ונגד הקנסות הניתנו על ידה.