פקקים סמוך להר הצופים. צילום: מאיר אזולאי

בשנים האחרונות בעיית הפקקים בישראל הולכת ומשתלטת על חיינו. כמו מאות אלפי ישראלים, גם הסטודנטים בהר הצופים סובלים מן הפקקים האיומים, בייחוד בשעות הבוקר. אלא שבעוד בחלק מהמדינה מציאת פתרון ויישומו אינם קלים כלל, בקמפוס זה של האוניברסיטה העברית אפשר בהחלט להילחם בפקקים, ולשם כך דרוש רק מעט אומץ מצד הגורמים הרלוונטיים.

גורמי תכנון ופעילי ציבור בתחום התחבורה, יודעים ללמד שבהינתן קיומה של תחבורה ציבורית, הפתרון הקל והברור ביותר לפקקי התנועה הוא הפרדת אנשים מרכבם הפרטי. אך כיצד ניתן לעשות זאת? לשם כך ניעזר בהצעות שנולדו בקרב כלכלנים שדנו בשאלת הפחתת התלות ברכב הפרטי.

סביב הקמפוס בהר הצופים ישנם שני סוגי חניונים. האחד הוא כאלו ששייכים לאוניברסיטה, ובהם מתאפשרת חנייה למרצים ולעובדים; השני, חניונים רגילים שפזורים סביב הקמפוס. אלא שגם חניונים אלו ייחודיים במובן מסוים, וניתן לחנות בהם בתעריף יומי מיוחד, נמוך יותר מן החניה הרגילה בשאר הארץ.

שיזגל. צילום: באדיבות המצולם

המסקנה מן המצב המתואר פשוטה: אין מנוס מהעלאת מחירי החנייה בחניונים השונים, וצמצום חד של מקבלי החניה החינמית מטעם האוניברסיטה. משאב (במקרה הזה, מקומות חנייה) הניתן במחיר נמוך או אף בחינם, מושך אליו בקלות יתר את הציבור הרחב. לעומת זאת ככל שאותו המוצר יעלה יותר כסף, המשתמשים ישקלו בשנית או בשלישית אם הוא שווה להם, ואולי יימנעו כליל מצריכתו, או מן השימוש בו – במקרה של חנייה.

אם רק נשתמש בתמחור החנייה באופן הנכון, נוכל להוציא אנשים מרכבם הפרטי, ולשכנע אותם לנסוע בתחבורה הציבורית, או לחלופין עם חברים אחרים בעלי רכב פרטי. אמנם לכמה אנשים ייגרם אי נחת, אך בשורה התחתונה רמת הפקקים תרד, ובכך התרומה לכלל תעלה. דומה שבימים אלו, של משבר תחבורה בקנה מידה עצום, אין ברירה אחרת – חייבים להילחם בפקקים, ויפה שעה אחת קודם.