מזרח העיר. "אני רוצה אזרחות לאשתי. זה טוב גם לילדים" | צילום: רפי קוץ

על הכוונת: תעודת אזרח של המדינה. בארבע השנים האחרונות חלה עלייה של כ־47 אחוז במספר התושבים משכונות מזרח ירושלים שפנו בבקשה לקבל אזרחות ישראלית. לפי נתוני רשות האוכלוסין במשרד הפנים, בארבעת החודשים הראשונים של 2019 נרשמו 341 בקשות, לעומת 238 בקשות בתקופה המקבילה בשנת 2015. מהבדיקה עולה עוד כי רוב הפונים כבר מחזיקים בתעודות זהות כחולות וכי מדובר בכאלה המבקשים לשדרג את מעמדם מתושבים לאזרחים. בפונים נמצאים גם תושבים שמתגוררים בשכונות ירושלמיות אך כאלה שמיקומן מחוץ לגדר, כמו מחנה הפליטים שועפאט.

הדלתות נפתחות

תושבים שהתאזרחו מספרים כי במובנים רבים החיים שלאחר קבלת האזרחות הישראלית אינם דומים לאלה שקדמו לכך. הדלתות שבעבר היו סגורות בפניהם - נפתחות, החיים נעשו קלים ונוחים בכל תחום שרק אפשר לחשוב עליו: תעסוקה, דיור, לימודים ואף נסיעות לחו"ל. בחלק מהמקרים הם לא מעוניינים להחצין את העובדה שהם בעלי אזרחות ישראלית פן יבולע להם, שהרי בסביבתם יש הרואים בכך בגידה. האם הם באמת רוצים להיות ישראלים? התשובה כמעט חד־משמעית - לא. הם שומרים על הזהות הפלסטינית ומה שמניע אותם הוא הצורך הפרקטי לחיות חיים טובים יותר.

מ', תושב בית חנינא בן 33 שמחזיק באזרחות ישראלית כבר כמה שנים, מספר כי מה שדחף אותו מלכתחילה לפנות לרשות האוכלוסין בישראל ולבקש אזרחות היה מקרה שאירע בנמל התעופה בן גוריון לפני יציאתו לנסיעה בחו"ל. "זה היה כל כך מסובך. אני זוכר שעיכבו אותי שם ארבע שעות, וכשהגעתי למדינת היעד עוכבתי שוב שבע שעות כי הם לא הבינו מה זו תעודת המעבר שהיתה ברשותי, כי הרי לא היה לי דרכון. רק אם אתה אזרח ישראלי אתה יכול לקבל דרכון ישראלי. זה השפיע עלי, חזרתי עצבני. היה עוד מקרה שבו רציתי לצאת לחו"ל וזה היה סבל של ממש. הייתי צריך לתכנן את הטיול שנה מראש, ואז שלושה ימים לפני הטיסה אמרו לי: 'הוויזה של אשתך מבוטלת'. מובן שהפסדתי כסף כי שילמתי את דמי הביטול. היום בנתב"ג הרבה יותר קל לי", הוא מספר.

כיום הוא מרצה ועובד בהוראה, אבל לא תמיד זה היה כך. "היו הרבה מקומות שרציתי לעבוד בהם ופשוט לא קיבלו אותי, אמרו לי לא. היום אני עובד איפה שאני עובד רק משום שיש לי אזרחות ישראלית, זה ברור. אני יכול לגשת לאיזה מכרז שאני רוצה בלי שום בעיה. בלי שכתוב שאתה אזרח אתה לא יכול להתמודד וכבר אין לי בעיה כזאת", הוא אומר בסיפוק. האזרחות הישראלית הקנתה לו גם את האפשרות להצביע בבחירות האחרונות לכנסת. מאחר שהוא נמשך לעולם הפוליטי הוא החליט להתפקד למפלגה ישראלית שאיננה מהרשימות הערביות. "זה חשוב לי. הפוליטיקה תמיד עניינה אותי ואי אפשר להשפיע אם אתה לא נחשב לאזרח".

מניעים דומים נשמעים מתושבים נוספים במזרח העיר שמספרים כי בכוונתם להגיש פנייה לקבלת אזרחות.

"אני רוצה לעשות אזרחות לאשתי. זה טוב גם לילדים. הרבה יותר קל בחיים אם יש לך את זה. לא שואלים אותך שאלות והכול זורם. גם במחסומים, אם אתה מראה תעודה שאתה אזרח ישראלי הבדיקות הרבה יותר קלות. אחי עשה אזרחות ישראלית בעיקר בשביל לקבל דרכון, כי גם הבדיקות בנמל התעופה יכולות להיות סיוט למי שלא אזרח. בכל מקום שאתה ממתין בתור אז יותר קל ומסתכלים עליך אחרת", מספר תושב נוסף מאחת השכונות במזרח העיר.

נקודה שחורה

לדברי ראש מינהל קהילתי צור באהר, רמדאן דבש, יש תושבים שמחזיקים באזרחות ישראלית ומתביישים להודות בכך מפחד מתגובת השכנים. "אם אלך היום לבנק פלסטיני ברמאללה ומבקש הלוואה, ברגע שהם רואים שיש לי אזרחות ישראלית הם לא יתנו, ואני מדבר מניסיון".

דבש מציין כי הפונים בדרך כלל דואגים לשמור על השיוך ועל הערכים הפלסטיניים, אך בשביל לקבל דרכון ולהבטיח את עתידם בתחומים שונים הם יעדיפו להיות בצד הישראלי. במחקר שערך בספטמבר האחרון סקר המינהל הקהילתי 200 תושבים מכלל השכונות במזרח ירושלים, ובתשובה לשאלה "האם אתה מוכן לוותר על תעודה כחולה ולהחליפה בירוקה?" 99 אחוז מהנשאלים ענו "לא". "הם רוצים להגן על עצמם, שבכל פתרון מדיני הם יהיו בצד הבטוח שזה ישראל", אומר דבש.

עם זאת, שיהיה ברור - תושבי מזרח העיר שפונים בבקשה לקבל אזרחות ישראלית לא באמת רוצים להיות ישראלים במונחים של השתייכות למדינת ישראל והזדהות עם מורשתה וערכיה. מנחה אותם גישה ריאליסטית של הכרה במציאות הקיימת.

חברת מועצת עיריית ירושלים לורה ורטון מייחסת את העלייה במספר הבקשות למצב הפוליטי הכללי. "אני חושבת שזה מצביע על ייאוש", היא אומרת. "הם לא רואים שמדינה פלסטינית עומדת לקום מחר ומבינים שבינתיים צריך לחיות ולהתפרנס וחושבים שזה יקל עליהם. אומנם יש עלייה אבל עם זאת אין תנועה רחבת היקף. התושבים הערבים עושים זאת למען פרנסה וכדי להסתדר יותר טוב בחיים. יש כאן צורך מעשי".