מחאת בעלי הכלבים נגד מיקום  האנדרטה לזכר נצורי לנינגרד | צילום: אלכס קולומויסקי

הריאה הירוקה הגדולה בירושלים - זו שכולם מכירים בשם 'גן סאקר', רחוקה בשבועות האחרונים מהתואר ים ירוק של שלווה. אבל השבוע, עם ביקורו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין – הרוחות סוערות מתמיד. הרקע: מה שהחל לפני כחודשיים כמחאת בעלי הכלבים נגד הקמת אנדרטה לזכר הרוגי המצור על לנינגרד בגן המיועד להולכים על ארבע, ממשיך בימים האחרונים עם עצומה של מאות מתושבי נחלאות והסביבה. הדרישה אחת: תפסיקו לבנות לנו על השטח הירוק. למעשה, בתוך שלושה ימים נאספו כבר יותר מ־150 חתימות של מתנגדים לכל פיתוח בתחומי הגן, וזוהי רק ההתחלה.

הרבה אספלט, פחות גן

כבר תקופה ארוכה שהגן עובר מה שאפשר לכנות מתיחת פנים מסיבית. אלא שעכשיו לירושלמים מתחיל להימאס מזה. בשנה האחרונה נסללו בו שבילי הליכה ומסלולי אופניים. בקיץ שעבר נבנתה בו גם מסעדה, מה שעורר עוד כמה התנגדויות. אבל כאמור מרגע שנושא האנדרטה ומחאת בעלי הכלבים עלה לכותרות (והשיא היה השבוע עם חנוכתה) המחאה צוברת תאוצה של ממש.

 "מדובר פה במה שהוגדר שטח ירוק לרווחת התושבים", אומרת מיכל זהבי מנחלאות, מארגנת המחאה. "למעשה, אחד השטחים הירוקים האחרונים שנותרו בתוך העיר. אבל מסרבים להניח לו וכל הזמן נוגסים בו מסיבות שונות ומשונות. הגן עובר כל מיני תהליכי פיתוח מאוד מוזרים שלא בטוח בשביל מי הם. התחושה היא שהאחרונים שנספרים פה הם אנחנו, התושבים שמשלמים ארנונה בשמיים ומקבלים עוד ועוד ירידה באיכות החיים שלהם. את מי הפיתוחים הללו משרתים? התושבים לא מעוניינים בזה. בכל 'פיתוח ושדרוג', כפי שהם קוראים לזה, אנחנו מקבלים הרבה יותר אספלט ופחות גן".

לטענת זהבי, את הגן דורסים גם לטובת אירועים חד־פעמיים דוגמת האירוע לציון 75 שנה לשחרור אושוויץ, שנערך בסוף השבוע האחרון. "לכבוד הטקס עשו עכשיו חניה זמנית בגן סאקר. למרות שהיא זמנית כיסו את כל השטח באספלט. מה יעשו אחרי הטקס עם האספלט הזה? אנחנו קיבלנו פתאום עוד איזה מטראז' עצום של אספלט, במקום עצים וחורשה שהיו שם קודם".

השינויים והתוספות בגן:

הקמת אנדרטה לנצורי לנינגרד
סלילת שבילי אופניים
הקמת מסעדה
הפעלת דוכן מזון מתחלף
הכשרת טרסות

שטפון הבטון

עומר לרינמן מנחלאות, שנמנה עם 'מחאת בעלי הכלבים', מתנגד גם הוא בתוקף לפיתוח המואץ. "ההרגשה היא שהרשויות כאן פועלות כמו טרקטור. הם דוחפים את התוכניות שלהם ולמיטב ידיעתי לא עושים שום תהליכים של שיתוף מול הציבור, ומשנים את פני הקרקע כפי שהם רואים לנכון מול משרד האדריכלים שאיתו הם עובדים".

לרנמן ניסה להביע את מחאתו בפני נציגי העירייה מתוך תקווה למנוע את רוע הגזירה. לטענתו, "הם פשוט מכסים בבטון עוד ועוד שטחים. פניתי באופן אישי אל הרשות לפיתוח ירושלים וביקשתי את התוכניות. אלא שהם נפנפו אותי למרות שאני תושב האזור ויש לי זכות לומר את דעתי בנוגע לסביבת המגורים שלי. אני חושב שגם אם נבליג על כך שנקבעים עובדות בשטח ללא התרעה מראש, הדבר המינימלי הוא לפחות לשתף אותנו בתוכניות. כשדרשתי אותן מהרשות הם אמרו לנו שאנחנו נקבל את זה מהעירייה, אבל גם שם לא קיבלנו את התוכניות הללו. אנו מרגישים שפשוט מגלגלים אותנו מאחד לשני. אף אחד לא יודע לתת לנו תשובות על מה שיהיה על גן סאקר ואיך הוא ייראה בסופו של התהליך. בזמן הזה עוד שטחים נהרסים ועוד עצים נעקרים. לנו התושבים לא נותר אלא לשבת בחיבוק ידיים עד שמישהו יחליט להתייחס אלינו".

"גוזלים וכורתים"

אלונה רבלין מנחלאות: "פשוט בונים שבילים בלי הכרה, ובכל פעם גוזלים עוד ועוד מהדשא, כורתים עצים ושיחים וסוללים שם שבילי אספלט. לא מניחים לגן הזה. הוא היה מעולה כפי שהוא היה קודם. היינו נהנים ממנו והוא שימש את כל פלחי האוכלוסייה באופן שווה. אנחנו לא מצליחים להבין למה העירייה עושה את כל הדברים האלה בלי לשאול אף אחד, בלי לחשוב. אני לא מצליחה להעלות על דעתי סיבה שמניחה את הדעת. ממש לא ברור. לא מובן גם לאן השיפוצים הללו מובילים. לכאורה הם מיועדים לרווחת התושבים – אבל מי ביקש את זה, למי היתה תלונה על גן סאקר ששירת אותנו כל כך טוב. מהי רווחת התושבים - שלא יהיה ירוק בעיניים, שלא יהיה דשא, למה להוריד עצים ולהוריד שיחים?"

מארגנת המאבק, זהבי. "ירידה באיכות החיים" | צילום: פרטי

לדברי רבלין, ההפרעה המשמעותית לירוק שבגן התחילה בהקמת בית הקפה. "זה היה מיותר לטעמי, אבל ניחא. לידו יש מעין טרסות כאלה שעשו. למה עשו את הטרסות האלה? אלוהים יודע. את מה זה משמש? כשהיה יורד שלג בירושלים מבוגרים וילדים כאחד היו מאלתרים מזחלות ומגלשות והיו מחליקים בשיפוע הטבעי הזה. השיפוץ פשוט מיותר לחלוטין. בואו נדבר על השבילים בגן – אתם רוצים לעשות שביל אופניים, למה שלושה שבילים? אני אפילו לא מצליחה להבין את הפונקציונליות של כל שביל: שביל לרצים, שביל להולכים, שביל ממש־ממש רחב לאופניים – מה הקטע? למה לעשות את זה? ויש עוד מקומות שפרצו סתם שביל אספלט רחב במקום שהיו בו שיחים ואדמה.

רבלין אומרת שמה שהכי מרגיז אותה הוא שלכל הדברים האלה נחשפים התושבים והירושלמים בכלל רק כשההרס כבר מתקיים בתוך הפארק. "הסיפור הזה פשוט מייאש", היא מסכמת.

ועכשיו 'המטבחון'

זהבי מצביעה על דרך נוספת שבה שינויים תכנוניים של הגן גורמים לזיהום הריאה הירוקה שבעיר. "בגן הוורדים הצמוד הקימו לאחרונה את מתחם האוכל החדש בשם 'המטבחון' - שלושה דוכנים מתחלפים שמוצבים בגן שישמשו את עובדי משרדי הממשלה. הנה עוד שיטה שבה לוקחים שטח ציבורי ירוק והופכים אותו לביזנס. השאלה שחייבים לשאול כאן היא למה צריך מסעדות ועסקים בתוך ריאה ירוקה? הרי יש כל כך הרבה מסעדות, אנחנו נמצאים בסמוך לשוק מחנה יהודה שכולו מוצף במסעדות".

לזהבי חשוב מאוד להדגיש את העובדה שהמאבק שלה נובע מתוך כאב עמוק של תושבת שרואה את העיר שלה הופכת למפלצת בטון: "אני אוהבת את ירושלים ובכל פעם שוקלת אם לעבור למקום  שיש בו הרבה יותר שטחים פתוחים. אבל אני מוצאת את עצמי שוב ושוב נשארת פה ונלחמת על מה שראוי. לי מאוד חשוב שהעיר תישאר אותנטית. ירושלים היא אחת הערים הבודדות שמסביב לה עדיין נשארו מגוון ביולוגי וריאות ירוקות, וזה גם הודות למאבק של תושבים שונים בכל מיני מקומות".

מהעירייה נמסר: "לאחר שנים רבות, ולאחר תכנון יסודי וקפדני, כולל תהליך שיתוף ציבור ומעורבות פעילה של המנהל הקהילתי, הנמצא בעיצומו, גן סאקר יכנס לתהליך שדרוג. הדבר נעשה לטובת התושבים והמבקרים,  למען שיפור איכות החיים ולטובת העיר. אנו דוחים בתוקף את הטענה שמעורבים בתהליך שיקולים זרים, ומצרים על חוסר ההגינות המשוקפת".